האם בתחיקה זו קיים עיגון לסגירת רחוב בר-אילן לשם מניעת הפגיעה ברגשות דת?
כידוע, רשות מינהלית רשאית להפעיל את שיקול-דעתה רק במסגרת התכלית שלשמה חוקק החוק המסמיך ולשם שמירת האינטרסים שעליהם הוא בא להגן. יפים לעניין זה דברי השופט ברק בבג"ץ 953/87, 1/88 הנ"ל [4], בעמ' 324:
"...אין לה, לרשות השלטונית, חופש לעצב לעצמה את המטרות, שלשמן היא רשאית להפעיל את שיקול-דעתה. שיקול-דעת, המופעל מכוח החוק, חייב להתקיים במסגרת המטרות שהחוק קבען, ובמסגרת זו בלבד. אפילו נאמר בדבר חקיקה במפורש, כי שיקול הדעת הוא מוחלט, הרי גם אז מתפרש שיקול הדעת כמחייב את בעל הסמכות לפעול לשם הגשמת מטרות החקיקה שמהן יונקת סמכותו".
ראו גם י' זמיר בספרו הנ"ל (כרך ב) [91], בעמ' 744-745.
על סמך עקרון יסוד זה נפסלו, בין השאר, צו הפיקוח על מזונות (גידול חזיר), תשי"ד-1954, שהוצא מטעמי דת מכוח חוק שמטרתו לחלק באופן צודק מצרכי מזון בתקופת חירום (פרשת לזרוביץ [5], בעמ' 55); התניית רישיונות לייבוא מוצרי מזון לארץ בקיומה של תעודת כשרות, שנעשתה מכוח תחיקה שתכליתה כלכלית (בג"ץ 231/63 רטף, הספקת מזון בע"מ נ' שר-המסחר-והתעשיה ואח' [81]); החלטת רשות מקומית לשנות תכנית מיתאר במטרה למנוע הקמת מרכז דתי-נוצרי, אשר התבססה על חוק שמטרתו תכנון הבנייה (בג"ץ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה ואח' [82], בעמ' 772) והחלטה לאסור ייבוא בשר טרף, שנתקבלה מכוח חוק שמטרתו כלכלית (פרשת מיטראל [6], בעמ' 503-504, 509 (להלן – בג"ץ מיטראל הראשון)).
עוד פסק בית-משפט זה, כי מכוח חוק המסמיך רשות מקומית להסדיר עניינים מוניציפליים בחוקי עזר, אין הרשות מוסמכת להתקין חוקי עזר למטרה דתית. נקבע כי רשות מקומית אינה רשאית לפעול למטרות דתיות אלא אם היא הוסמכה לעשות כן בחוק מפורש. כך, למשל, נפסל חוק עזר שאסר מטעמים דתיים גידול חזירים ומכירת
--- סוף עמוד 174 ---
בשרם (פרשת פריידי הנ"ל [76], בעמ' 752); בוטלה החלטה של רשות מקומית לסרב להעניק רישיון לאטליז משום שנמכר בו בשר טרף (פרשת אקסל הנ"ל [75], בעמ' 1532) וכן בוטלה הרשעתם של בעלי תחנת דלק, אשר פתחו אותה בשבת בניגוד לאמור בחוק עזר (ע"פ 217/68 הנ"ל [12]). גישה זו באה לידי ביטוי ברור בדבריו של הנשיא אולשן, אשר נכתבו עוד בראשית ימיה של המדינה, בהתייחסו לסירובה של עירייה להעניק רישיון לאיטליז טרף: