7. נסיעת יהודים במכוניותיהם בכל מקום, ולא כל שכן בעיר הקודש, פוגעת ברגשות הדת של התושבים החרדים גם אם אינה נעשית לנגד עיניהם. שהרי "כל ישראל ערבים זה בזה" (שבועות, לט, א [ו]). בוודאי מחריפה הפגיעה, כאשר הנסיעה בשבת נעשית לנגד עיניו של ציבור זה. סגירת דרכי המלך עלולה לפגוע אף ברגשותיו של ציבור חילוני, המבקש לנוע באופן חופשי בשבתות ובחגים. עמד על כך השופט אור, בבג"ץ מיטראל הראשון [6], בעמ' 500:
"...הגנה על רגשותיו של חלק אחד מן הציבור עלולה בקלות לחרוג ולהפוך פגיעה ברגשותיו של חלק אחר מן הציבור".
איזון מורכב זה בין רגשותיהם וצורכיהם של שני חלקי האוכלוסיה הוא עניין למחוקק.
--- סוף עמוד 177 ---
חוק מעצם מהותו, קובע נורמות כלליות. החוק כולל אמות-מידה, שהן פרי איזונים בין אינטרסים שונים, ולעתים מתנגשים, של קבוצות אוכלוסיה. באין הסדר בחוק, מהווה ההחלטה בענייננו החלטה מקרית וספורדית, אשר באה בתגובה להפגנות אלימות. אין היא מבוססת על אמות-מידה ברורות. היא אינה שוויונית. היא עלולה לגרום להסטת התנועה בשבתות – שנפחה, כעולה מן הבדיקות שנערכו, משמעותי – מרחוב בר-אילן אל מסלולים חלופיים שאף בהם מתגוררת אוכלוסיה חרדית, שכבר עתה נפגעת מן התנועה הקיימת. במה עדיפים רגשות הדת של תושבי רחוב בר-אילן על אלה של תושבי המסלולים החלופיים, שעקב ההחלטה תגבר עד מאוד הפגיעה בהם? וכיצד תגיב הרשות, אשר התנתה את סגירת רחוב בר-אילן בהותרת המסלולים החלופיים פתוחים לתנועה בשבתות, אם האוכלוסיה הגרה בהם תצא להפגנות כנגד התגברות התנועה? לא מצאתי בהחלטת השר תשובה לשאלות אלו.
8. לדעתי, אין זה מן הראוי – בדרך של חקיקה שיפוטית – להרחיב את סמכויותיו של המפקח על התעבורה, ולאפשר לו, תוך עקיפת הרשות המחוקקת וללא אמות-מידה ברורות ושוויוניות, להכריע במחלוקת ציבורית קשה. זו "קפיצת מדרגה" בלתי ראויה, שאין בידיי לקבלה.
אשר-על-כן, לו דעתי נשמעה היינו מקבלים את העתירות בבג"ץ 5016/96, בג"ץ 5025/96 ובג"ץ 5090/96 ופוסקים כי ההחלטה בדבר סגירת רחוב בר-אילן בשבתות ובמועדי ישראל פסולה. ממילא יש לדחות את העתירה בבג"ץ 5434/96 שביקשה להרחיב את היקף הסגירה.
השופט צ' א' טל
הסכסוך, כפי שמציין הנשיא ברק, הוא בעיקרו מאבק חברתי-ערכי, ורק עטיפתו היא עטיפה של משפט. בהיותו כזה, אין הוא מתאים כל כך להכרעה בכלים שיפוטיים, ולכן גם באה ההצעה מצד בית-משפט זה להקמת ועדה ציבורית, בתקווה שזו תמצא פתרון מתאים. תקוה זו לא נתמלאה ולכן נטל על בית-המשפט לומר את דברו.