העותרים, רובם ככולם, עותרים ציבוריים, הבאים לריב ריבם של נוסעי הרכב בשבתות ובמועדים. דבר זה מדגיש עוד יותר את אופיו הערכי של המאבק: מצד אחד, בני השכונות הסובבות ועוטרות את רחוב בר-אילן, דרי המקום, שהנסיעה בו בשבתות ובמועדים כמדקרות חרב בלבם, ומן הצד האחר העותרים, החרדים לחופש התנועה ולחופש מכפייה דתית.
--- סוף עמוד 178 ---
לתומי חשבתי שדווקא אנשי ציבור מן המעלה הראשונה, כגון העותרים, יגלו רגישות וסובלנות ולא יעמדו על זכותם לחלל את השבת בתוככי השכונות הללו לעיני התושבים, הם וילדיהם, לאורך כל יום השבת.
סוף-סוף החלטת השר, הן במקורה על-פי ועדת שטורם, והן בסופה על-פי ועדת צמרת, לא באה לסגור את הרחוב כל היום כולו. רק שעות מסוימות אמור הרחוב להיות סגור, בשעות שעוצמת הפגיעה בתושבים קשה ביותר. לכאורה, היו העותרים עצמם צריכים לראות בזה איזון מתאים, בין זכותם להשתמש ברחוב הזה גם בשבתות, ובין זכותו של הציבור המקומי לנוח מחילול נורא של כל הקדוש להם, לכל הפחות שעות מעטות ביום. מה גם שאפילו באותן שעות שרחוב זה יהיה סגור, תעמודנה לרשות המשתמשים דרכים חלופיות שאינן מאריכות את הדרך אלא בדקה ומשהו. כמדומה לי שהנימוס האלמנטרי ומידת הסובלנות היאה לאנשי ציבור, מחייבת זאת.
אבל "הצליח מעשה שטן", ושטן המחלוקת מרקד בינינו בכל עוז.
כאן ארשה לעצמי לומר גם דבר של ביקורת כנגד האלימות. אני מאמין שדווקא האלימות מצד חלק (אולי חלק קטן) מן הציבור שומר השבת המנסה לכפות את שמירת השבת ברגימת אבנים והתפרעויות, דווקא היא שהקשיחה את לבם של העותרים ואטמה את אוזנם משמוע את זעקת השבת האמיתית. לא זה דרכה של תורה, ש"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נ.עַם וְכָל-נְתִיב.תֶיהָ שָׁלוֹם" [משלי, ג, יז וז]. רגימת נוסעי רכב באבנים היא עצמה חילול שבת, ויש בה כדי לסכן את חייהם של הנוסעים. והלא משנה מפורשת היא במסכת סנהדרין, שמחללי שבת אינם מסוג העבריינים שמצילים אותם מן העבירה, בנפשם (סנהדרין, עג, א [ח]).
ייתכן מאוד, שאלמלא האלימות וההתפרעויות, היו גם העותרים רואים את צדקת האיזון שבהחלטת שר התחבורה.
עם כל זה, הייתי מצפה מצד אנשי מעלה לגילוי הבנה וסובלנות, באשר עוצמת הפגיעה באורח חייהם ובנשמתם של בני המקום גדולה עד מאוד.
2. ועוד דבר כנגד הצד ההילכתי. כשם שהסכסוך אינו, בעיקרו, משפטי, כך אינו, בעיקרו הילכתי. אינני בטוח שעמדת השר מעוגנת בהלכה היהודית. אם סגירה, ולוא גם חלקית, של הרחוב בשבת, כרוכה בהארכת הדרך ולכן גם בריבוי חילול השבת, מסופקני אם ההלכה רואה זאת בעין יפה. אדרבא, ככל שנמעט במלאכה – עדיף (זה גם הטעם להצעת הפשרה לסגור את רחוב בר-אילן, כנגד פתיחת רחוב ים-סוף. אם סגירת הרחוב כרוכה בין כך ובין כך בפתיחת דרכים עוקפות, מה לי דרך עוקפת זו ומה לי זו,