--- סוף עמוד 179 ---
ואז בוודאי עדיפה דרך עוקפת המשיגה הסכמה חברתית לסגירת רחוב בר-אילן. חבל שהצעה זו, שהתקבלה על דעת העותרים, נדחתה דווקא על-ידי השר והציבור הדתי).
3. לא זכינו שהסכסוך ייפתר על דרך הסובלנות. טוענים העותרים, שהם היו נכונים לגלות סובלנות אילו "הצד השני" היה מגלה סובלנות אף הוא. כבר השיב על כך חברי הנשיא ברק, באומרו (בפיסקה 103 לפסק-דינו):
"לדעתי, עלינו להיות עקביים בתפיסותינו הדמוקרטיות. על-פי תפיסתה של הדמוקרטיה, הסובלנות המדריכה את בני החברה היא הסובלנות כלפי הכול – גם כלפי חוסר הסובלנות. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני:
'...המשטר הדמוקרטי מבוסס על סובלנות... זו סובלנות למעשי הזולת ולדעותיו. זו סובלנות גם כלפי חוסר הסובלנות. בחברה פלוראליסטית כשלנו הסובלנות היא הכוח המאחד אותנו והמאפשר לנו חיים משותפים...' (בג"ץ 399/85 הנ"ל, בעמ' 276).
עלינו להיות סובלניים גם כלפי מי שאינו סובלני כלפינו. זאת, משום שלא נוכל אחרת; זאת, משום שאם לא נהיה סובלניים כלפי חסר הסובלנות, נערער את הבסיס לקיומנו המשותף. קיום זה מבוסס על מגוון דעות ותפיסות, לרבות השקפות שאינן נראות לנו כלל, ובהן ההשקפה כי הסובלנות אינה הדדית".
יתרה מזו, אין ה"סובלנויות" שקולות כלל וכלל. לא הרי "סובלנות" הכרוכה באי-נוחות קלה מצד המשתמש בדרך עוקפת, כהרי ה"סובלנות" הכרוכה בפגיעה אנושה ביום הקדוש ובאורח חייו של הציבור המקומי. אני מסתכן בדוגמה קיצונית, אבל כדרכה של קריקטורה היא מוגזמת מדעת, כדי להדגיש את הנקודה המבוקשת; אני נזכר בשירו של היינריך היינה, ובו אומר יעקב לעשו (בתרגום חופשי לעברית):
"זה שנות אלפיים שאנו סובלים זה את זה באחווה; אתה סובל שאני נושם – וכאשר אתה משתולל – סובל אני".
4. לא זכינו שהסכסוך ייפתר על דרך הסובלנות. יש אפוא לשקול, מבחינה משפטית, מה עומד כאן כנגד מה.
חברי, כבוד הנשיא, נותן שבח ומעלה לשבת ומעלה אותה על נס, עד כדי כך שהוא אומר שהשבת:
--- סוף עמוד 180 ---
"...מהווה אבן יסוד במסורת היהודית. היא סמל המבטא באופן מובהק את דברה של היהדות ואת צביונו של עם ישראל. טול מהיהדות את השבת ונטלת ממנה את נשמתה".
יפים הדברים כשהם לעצמם ונאים הם לאומרם. אבל מול השבת מעמיד הנשיא את חופש התנועה, שהוא בעיניו זכות יסוד הנגזרת מכבוד האדם. אבקש לחלוק. חופש התנועה נחשב אמנם לזכות יסוד, אבל אין הוא נגזר, לדעתי, מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. יש זכויות חשובות שלא נמנו בחוק היסוד, ולא בכדי. לדעתי יש לנהוג זהירות רבה ולא לקרוא לתוך חוק היסוד מה שאין בו. בית-המשפט העליון של מדינת ישראל הגן על זכויות יסוד גם לפני שבאו חוקי היסוד לעולם, וחזקה עליו שיעשה כן גם אחריהם.