פרופ' זמיר מציין, כי קושי זה נפתר אם מגיעים למסקנה כי השר שנטל סמכות של רשות מוסמכת על-פי החוק, מהווה מרגע הנטילה את הרשות המוסמכת עצמה (שם, בעמ' 587). לכן, "כאשר שר התחבורה נוטל ומפעיל סמכות של המפקח על התעבורה, רואים אותו כאילו הוא המפקח על התעבורה. השר רשאי לעשות כל מה שהמפקח רשאי לעשות, והוא חייב לעשות כל מה שהמפקח חייב לעשות" (שם).
לדברים אלה אני מסכים. אני סבור, כי הם יפים לענייננו. עולה מהם, כי על-מנת להשיב על השאלה אם פעל השר כדין בהחלטתו, עלינו לעמוד על מסגרת השיקולים שהמפקח על התעבורה, כרשות מוסמכת, היה רשאי לשקול בענייננו.
11. בעניין זה מתבקשת הערה נוספת. ענייננו בהחלטה של שר התחבורה בהפעילו את הסמכות של המפקח על התעבורה. שר התחבורה הוא אדם דתי. הוא נבחר לשמש חבר-כנסת מטעם מפלגה, אשר קווי היסוד שלה הם דתיים לאומיים. מטבע הדברים, לעובדה זו עשויה להיות השפעה על המדיניות שיגבש השר בתחומי אחריותו, ועל הערכים אשר יבקש ליתן להם קדימות.
אך עובדה זו אינה צריכה לשנות בהערכת תוקפה המשפטי של החלטתו של השר בענייננו. השאלה שבה עלינו להכריע היא, אם השר עשה שימוש סביר בסמכות אשר נטל מן המפקח על התעבורה. שאלת סבירותו של השימוש בשיקול-הדעת הניתן לרשות הפועלת על-פי דין אינה מוכרעת על-פי האישיות הממלאת את התפקיד. הערכת הסבירות היא עניין נורמטיבי. היא מתמקדת בשאלה, אם ההחלטה או הפעולה השלטונית הן החלטה או פעולה, אשר רשות סבירה, המופקדת על הסמכות הנוגעת לעניין, הייתה רשאית להחליט. היא מתמקדת בשאלה, אם האיזון המשתקף בהכרעה השלטונית הוא איזון סביר של הערכים העומדים על הפרק. תוכנם של הערכים הללו ומשקלם היחסי אינם מושפעים מזהותו הפרסונלית של בעל הסמכות. עומד על כך השופט ברק בבג"ץ 389/80 הנ"ל [30], בעמ' 439-440, באומרו:
--- סוף עמוד 88 ---
"חוסר הסבירות נמדד על-פי אמת המידה של האדם הסביר. זהו מבחן אוביקטיבי. השאלה אינה מה הרשות המינהלית עשתה בפועל, אלא מה היא הייתה צריכה לעשות. האדם הסביר בהקשר זה הוא עובד הציבור הסביר, העומד במקומו ובמעמדו של עובד הציבור, שקיבל את ההחלטה. השאלה היא, אם כן, אם עובד ציבור סביר, הנתון במצבו של עובד הציבור, שקיבל החלטה פלונית, היה עשוי לקבל, בנסיבות העניין, אותה החלטה...
...
...לשון אחרת: כור ההיתוך בו עומדת כל החלטה מינהלית הוא כור ההיתוך של 'הרשות המינהלית הסבירה'. רשות מינהלית זו אינה זהה, כמובן, עם הפקיד שהחלטתו נתונה לביקורת, אם כי יש מידה רבה של 'סובייקטיביזציה' של רשות 'אובייקטיבית' זו, שכן רשות זו אינה פועלת בחללו של עולם, אלא בנסיבות מסוימות וקונקרטיות".