--- סוף עמוד 95 ---
סגירת כביש בר-אילן לתנועה מהווה פגיעה בחירות יסודית זו. כך, בפרשת ברוך [2] הנזכרת לעיל ציין מ"מ הנשיא, השופט לנדוי, כי "הפסקת התחבורה לפי רצון החלק החרדי של הציבור פוגעת גם פוגעת בחופש התנועה של מי שמעוניין להתנועע ברכבו כרצונו גם בימי שבת ומועדי ישראל" (בעמ' 163). עם זאת, בדומה לחופש מדת, גם זכות זו אינה מוחלטת. כך היא עשויה לסגת מקום בו היא מתנגשת עם חופש ההפגנה והתהלוכה. עומד על כך השופט ברק בבג"ץ 148/79 הנ"ל [24], בעמ' 177-178.
אין אפוא די באיתור הפגיעה בחירות התנועה. עלינו לבחון, מהי עוצמת הפגיעה, ולראות אם אין לה צידוק במניעת הפגיעה בערך אחר העומד על הפרק. אך זאת יש לזכור ולהזכיר. הבטחת זכות התנועה, תוך דאגה לדרישות הבטיחות הנלוות אליה, היא לב לבה של הסמכות המוקנית לממונים על הסדרת התנועה, ובהם המפקח על התעבורה.
פגיעה ברגשות הציבור הדתי
18. לצד השיקולים שעמדתי עליהם, יש להביא בחשבון גם את השיקול של הפגיעה ברגשות הציבור הדתי המתגורר ברחוב בר-אילן וסמוך לו, ועושה שימוש ברחוב זה לצרכיו בימי שבת ובמועדי ישראל. אמנם, "רק על-פי חוק הכנסת – ברמה כלל ארצית – ניתן לכפות מצוות דת, וסמכות הכפייה לא זו בלבד שחייבת היא להיקבע בחקיקה ראשית, אלא שקביעתה חייבת לבוא באורח ספציפי ומפורש..." (דברי השופט חשין, בעמ' 507 בפסק-דינו בעניין מיטראל [6]). עם זאת, "...שומרי מצוות זכאים וראויים הם להגנה במקומם ככל קבוצה אחרת ביישוב, והרי חופש הדת משמיע מעצמו צורך בהגנה זו" (שם). בתוך כך, ראויים גם רגשות הדת להגנה. הפסיקה אף הכירה בצורך להגן על רגשות אלה כחלק מן הסדר הציבורי, במובנו הרחב של ביטוי זה. כך קבע השופט ברק בבג"ץ 14/86 הנ"ל [35], כי (בעמ' 430):
"'סדר ציבורי' הוא מושג רחב, שהגדרתו קשה ומשתנה על-פי ההקשר. בהקשר שלפנינו נכללים בו פגיעה בקיום המדינה, במשטרה הדמוקרטי, בשלום הציבור, במוסר, ברגשות הדת, בשמו הטוב של האדם, בהבטחת הליכי משפט הוגנים, וכיוצא באלה עניינים הנוגעים לסדר הציבורי...".
שיקול זה שימש גם תשתית להחלטת בית-המשפט בעניין ברוך הנ"ל [2] לאשר את ההחלטה לסגור את רחוב השומר בשבתות ובמועדים. על-כן, המדובר בשיקול שמותר לרשות להביאו בחשבון. עם זאת, הפסיקה נזהרה בשיקול זה (ראו דברי השופט עציוני בבג"ץ 230/73 הנ"ל [10], בעמ' 119).
--- סוף עמוד 96 ---
תושבים חרדים הגרים בסמיכות לרחוב בר-אילן טוענים שקיום תחבורה בשבת ובחגים ברחוב זה פוגעת ברגשותיהם הדתיים. הטענה משותפת לציבור גדול מן התושבים המתגוררים במקום. איני בא לחלוק על קיומה של פגיעה כזו. היא נובעת מן הסתירה שבין אורח החיים של התושבים החרדים במקום לבין התנועה בו בשבת. היא משקפת את אמונתו העמוקה של הציבור המתגורר במקום בקדושת השבת, ואת מחויבותו לרעיון זה. אין לשכוח, כי "תפיסות דתיות קשורות לעומק הכרתו של היחיד" (בג"ץ 806/88 הנ"ל [9], בעמ' 39 לדברי השופט ברק). הפגיעה בציבור החרדי משקפת גם את העובדה, שבני הציבור החרדי המתגוררים במקום הם מעין "קהל שבוי", אשר נחשף על כורחו לפעילות המהווה חילול שבת. על-כן, בעיקרון, זכותם של בני הציבור החרדי שלא להיפגע באופן האמור ראויה להתחשבות.