השאלה היא, אם החלטת השר העומדת למבחן כאן מקיימת את האיזון הנדרש. לשאלה זו אפנה עתה.
20. בבוחני את הפתרון שבו בחר השר, אני סבור כי יש לשים את הדגש על שלושה עניינים יסודיים המשליכים על סבירות שיקול-דעתו של השר – (א) אופיו וחשיבותו של הכביש העובר ברחוב בר-אילן כציר תנועה ראשי; (ב) הפגיעה בתושבים חילוניים המתגוררים ברחוב בר-אילן וברחובות הסמוכים לו, וכן בקהל המשתמשים האחרים בשבתות ברחוב ו-(ג) היעדר כל שינוי בנתונים האובייקטיביים במקום אשר עשוי להצדיק סטייה מן ההסדר שנהג בו במשך שנים. לדעתי, לעניינים אלה לא ניתן המשקל ההולם על-ידי השר. אעמוד עתה על עניינים אלה.
21. אופיו וחשיבותו של הכביש. עמדנו לעיל בהרחבה רבה על טיבו של כביש בר-אילן. ראינו, כי מדובר בכביש המהווה נכס של הציבור, העומד לרשות הציבור כולו. מדובר בכביש אשר מנקז אליו מספר גדול ביותר של כלי רכב, גם בימי שבת, אפילו לאחר שהפרעות אלימות למהלך הסדיר של התנועה במקום בימי שבת הפכו לדבר שבשיגרה. ראינו כי כביש זה משמש את האוכלוסיה בשכונות גדולות של ירושלים. למעשה, מהווה הכביש את "דרך המלך" המחברת בין שכונות אלה. בתוך כך, מהווה הכביש דרך מלך לכל הבאים מחוץ לעיר אשר יעד הנסיעה שלהם הוא השכונות שבחלקה הצפון-מזרחי של העיר. לחלק מאלה יום השבת הוא היום היחיד בשבוע שבו הם יכולים לבקר בבירה. המדובר בכביש ראשי, המהווה עורק תחבורה חשוב ביותר. אין מדובר ברחוב פנימי של שכונה. כפי שציין המפקח על התעבורה במכתבו לשר התחבורה מיום 29.11.1994, "משרד התעבורה רואה ברח' בר-אילן עורק תנועה ראשי המחבר את שכונות צפון ירושלים למרכזה ודרומה, בכל ימות השבוע".
22. לעובדה זו חשיבות רבה. בגדרי האיזון אשר יש לנקוט בסוגיה שבפנינו, יש משקל ניכר לשאלה האם ברשותו של היחיד או ברשותם של הרבים עסקינן:
--- סוף עמוד 98 ---
"האינטרס שקנו שומרי מצוות מישקלו הוא רב-עד-מכריע בביתם פנימה, וכל עוד מבקשים הם דבר לעצמם; ככל שירחקו מביתם ויקרבו אל רשות הרבים – או אל רשות היחיד של הזולת – או ככל שיבקשו לשלול דבר מן הזולת, כן יחלש כוחו של אותו אינטרס, והרי כנגדו יעמדו אינטרסים של הזולת, ברשות הרבים או ברשות היחיד שלו" (דברי חברי השופט חשין, בעמ' 508 בעניין מיטראל הנ"ל [6]).
השופט חשין מבהיר, כי "...שומר המצוות יכול שיזכה להגנה גם בביתו ה'מורחב'..." (שם). אך ככל שנרחיב בהגדרת "רשות הפרט" המורחבת, כאמור, לא נראה לי כי ניתן לכלול בגדר מונח זה כביש ראשי מן הסוג שבו אנו עוסקים כאן. אין מדובר בענייננו בסמטה צדדית באחת השכונות, אף לא ברחוב פנימי המקשר בין רחובות אחרים בתוככי שכונה. מדובר בכביש ראשי, המשרת אוכלוסיות גדולות ביותר ומשמש מספר גדול מאוד של כלי רכב, גם בשבתות. כביש מסוג זה אינו רשות "הפרט" של הקהילה המתגוררת בסמוך לו, ואין היא יכולה להכתיב את השימוש שייעשה בו. הוא בבחינת נכס של הציבור כולו, אשר נועד וצריך לשרת את הציבור כולו. לא ניתן להפקיעו, בשלמותו או בחלקו, מן הציבור.