23. דומה, שזו המדיניות שאותה נקט ושאותה הגשים משרד התחבורה עד כה. ראינו קודם, כי קיימת החלטה של משרד התחבורה, שלפיה קביעתם של הסדרי התנועה בכביש בר-אילן, ובכבישים דומים, מצויה בידי המפקח על התעבורה, ולא בידי הרשות המקומית. הדבר מלמד על כך שכבישים מסוג זה נתפסים לא כרשות הפרט, ולו במובן המורחב, אלא כנכס הנמצא ברשות הציבור הרחב כולו. לכן, הופקדה על הסדרת התנועה בכבישים אלה רשות ארצית, ולא רשות מקומית.
יתר-על-כן: גם לעיצומה, מדיניות משרד התחבורה לגבי הסדרי התנועה בכבישים מסוג זה משקפת את ההבחנה האמורה בין רשות הפרט לבין רשות הרבים. כך עולה מדברי המפקח על התעבורה בדיון שנערך ביום 15.8.1996. המפקח מתייחס למדיניות הנקוטה לגבי סגירת כבישים מן הסוג שבו אנו עוסקים בשבתות, ואומר כי "לפי הכרתי אין עוד עורקי תנועה סגורים... ככלל צריך לשמור עורקי תנועה פתוחים, אקט של סגירת עורק תנועה הוא קשה" (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון).
אני סבור, כי מדיניות זו היא ראויה. לדעתי, היא משקפת את האיזון הראוי בין צורכי כל אחת מן הקהילות, אשר צריכות לחיות זו במחיצתה של האחרת. הרחובות הפנימיים בשכונות השוכנות לצדי כביש בר-אילן סגורים לתנועה בשבת ומועדי ישראל בכל שעות היום (דברי המפקח על התעבורה, בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 15.8.1996). כך ראוי. האוכלוסיה אשר מתגוררת בקירבת רחובות אלה, אשר התחבורה בהם מעטה,
--- סוף עמוד 99 ---
היא חרדית בעיקרה, ובנסיבות כאלה גובר הערך של הגנה מפני פגיעה ברגשות הדת. בכך מובאים בחשבון צורכי הקהילה הדתית להתחשבות ברגשותיה ובאורח חייה. סגירת רחובות אלה, לצד הותרת הכביש הראשי העובר במקום, שרבים הם המבקשים לנסוע בו בשבת, פתוח לתנועה, יוצרת פשרה בין צורכי הקהילה החילונית המתגוררת בירושלים וזו הבאה לבקר בירושלים הבירה מכל קצוות הארץ, לבין צורכי הקהילה החרדית שברחוב בר-אילן. אין לשכוח, ש"בחברה ובמדינה שבהן חיים זה בצד זה מאמינים, בני דתות שונות, ואנשים שאינם בעלי אמונה דתית, מן הראוי שישררו הבנה והתחשבות הדדיים. בחברה פלוראליסטית כשלנו נדרשת סובלנות הדדית. נדרשת פשרה..." (דברי בבג"ץ 6111/94 הנ"ל [71], בעמ' 105). הדגש הוא על ההדדיות בדרישת הסובלנות. עם כל ההתחשבות ברגשות הדתיים של האוכלוסיה החרדית הגרה בסמוך לרחוב בר-אילן, התחשבות כזו אינה האינטרס היחיד הראוי להישקל, ונדרשת פשרה. נדרשות גם הבנה וסובלנות מצד האוכלוסיה החרדית לצרכיו של חלק אחר של האוכלוסיה, זה אשר אינו שומר שבת והנסיעה ברחוב ראשי כרחוב בר-אילן דרושה וחיונית לו.