לאחר מכתבו זה של המפקח על התעבורה, ולאחר מכתב שקיבל מראש-העירייה, חזר ושב המפקח על התעבורה לנושא במכתבו מיום 3.1.1995 אל ראש-עיריית ירושלים. במכתב זה הוא מדגיש את הצורך בקבלת הסכמתה של רשות התמרור הארצית לסגירת רחוב בר-אילן, וכי הסכמה כזו לא תינתן. כך נאמר במכתב:
"למכתבך שבסימוכין הריני להשיבך.
בחודש יולי 1992 קבעה רשות התימרור המרכזית בהודעה לפי תקנה 18(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 את התחומים בשטח השיפוט של העיר ירושלים בהם רשאית רשות התימרור המקומית לקבוע הסדרי תנועה.
בהודעה זו שצורפה לה מפה המהווה חלק בלתי נפרד ממנה סומנו דרכים שהוצאו מגדר הסמכות של רשות התימרור המקומית, לפי אותה תקנה.
בדרכים אלה נכלל רח' בר-אילן.
משמעות האמור לעיל היא שעל רח' בר אילן חלות הוראות תקנה 18(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 ולצורך קביעת כל הסדר תנועה בו ובכלל זה סגירתו של הרחוב – דרושה הסכמת רשות התימרור המרכזית.
--- סוף עמוד 101 ---
כפי שכבר הודעתי לך במכתבי מיום 29.11.94 לא נסכים לסגירתו של רחוב בר אילן בשבתות ומועדי ישראל או בכל מועד אחר".
בשני המכתבים האמורים נקבעת עמדה ברורה וחד-משמעית, ולפיה לא תינתן הסכמת המפקח על התעבורה, הסכמה הדרושה על-פי תקנה 18(ג) לתקנות התעבורה, וכי הסכמה כזו לא תעלה כלל על הדעת.
בהופיעו בפנינו בישיבה ביום 15.8.1996 נשאל המפקח על השינוי שחל בעמדתו, כשהחליט לסגור את רחוב בר-אילן בשעות מסוימות של ימי שבת ומועדי ישראל. הוא לא חזר בו מדבריו על חשיבותו של רחוב בר-אילן. הסברו היה שלאחר שיחה עם שר התחבורה הוברר לו שבעמדתו הקודמת לא נתן משקל מתאים לחומרת הפגיעה של הנסיעה בשבת ברחוב בר-אילן ברגשות התושבים החרדים. לא ארחיב ברושם שהותירו דבריו של המפקח בהופיעו בפנינו. די אם אומר, שהדברים לא היו משכנעים. ככל שלא נוח הדבר ייאמר במפורש: לא השתכנעתי שעמדתו לגופם של דברים שונתה. אכן, לא חל כל שינוי בחשיבותו התעבורתית של הרחוב בשבתות ובמועדים. וכפי כבר שצוין, במכתבו מיום 29.11.1994, היה המפקח ער לפגיעה שיש בנסיעה בשבת ברחוב בר-אילן ברגשות דתיים של התושבים החרדים. מסתבר, שרק הנכונות להתאים את עמדתו לרצון הממונה עליו, שר התחבורה, הביאה להחלטה על סגירה חלקית של רחוב בר-אילן בשבתות, בלי שחל כל שינוי במערכת השיקולים הרלוונטיים אשר הצדיק את שינוי עמדתו.
25. האוכלוסיה החילונית שבמקום. אין מחלוקת כי רוב התושבים ברחוב בר-אילן וסביבתו הם דתיים חרדים. אין גם מחלוקת, כי במקום קיים ציבור של תושבים חילוניים. על גודלו המדויק של ציבור זה לא הובאו נתונים מפורטים, אך מדובר בציבור בגודל לא מבוטל.