בעתירה בבג"ץ 5090/96, שבה נטלו חלק כעותרים תושבים חילוניים המתגוררים במקום, נטען (סעיף 15) כי "בין תושבי האזור יש עדיין חילוניים רבים. כן מתגוררים בו זוגות מבוגרים רבים אשר זוכים לביקורים מילדיהם, שאינם מקפידים על קיום המצוות, בשבתות ומועדים". בעתירה זו נטען עוד (סעיף 26), כי "רבים האנשים המבוגרים באזור אשר אינם מסוגלים להליכה ארוכה ויעדיפו לכן להישאר בביתם. משמעות הדבר היא כפייתו של מאסר בית דה פקטו על כל מי שאינו מאמין כי הפעלת רכבו בשבתות יש בה משום חילול הקודש ודחיית הגאולה הקרבה".
לענייננו, ניתן להסתפק בהנחת העבודה, כי חסימת הכביש בימי שבת ובמועדי ישראל תמנע לא רק את התנועה הממונעת של העוברים בכביש מחלק אחד של העיר
--- סוף עמוד 102 ---
לחלק אחר שלה, אלא גם את הגישה של המשתמשים בדרך אל בתיהם, או אל בתי קרוביהם, אשר נמצאים ברחוב בר-אילן או בסמוך לו.
26. בעתירה שבבג"ץ 5090/96, מתוארת מצוקתם של שניים מן התושבים החילוניים המתגוררים במקום. כך לגבי העותרת 3, גב' אבינזר. הגב' אבינזר מתגוררת ברחוב צפניה, הסמוך לרחוב בר-אילן. היא עובדת בבית חולים הדסה עין כרם (סעיף 3 לעתירה הנ"ל). במסגרת עבודתה בבית החולים משמשת העותרת 3 גם ככוננית פיגועים. על-פי המצב כיום (סעיף 20), הגב' אבינזר נאלצת להחנות את רכבה בסוף השבוע במרחק של כ-300 מטרים מביתה, על כביש בר-אילן. הסיבה לכך היא, שרוב תושביו של רחוב צפניה הם חרדים ועל-כן הכביש חסום בשבתות. סגירת כביש בר-אילן בשבתות תאלץ את העותרת להחנות את רכבה במרחק של למעלה מקילומטר מביתה.
העותרת אומרת, כי עבודתה ככוננית פיגועים דורשת ממנה למהר לעתים לרכבה כדי להגיע לעבודתה מהר ככל האפשר. העותרת חוששת, כי מצב שבו תיאלץ לחנות מרחק ניכר מביתה "יפגע בנכונותה להמשיך בתפקידה ככוננית פיגועים, ואף יקטין באופן ניכר את נכונות בית החולים להעסיקה בתפקיד חשוב זה".
העותרת חוששת כי לא רק עבודתה תיפגע בשל סגירת הכביש. מן העתירה עולה, כי העותרת הינה רווקה המבלה את ארוחת ערב שבת ואת צהרי יום השבת בבית משפחת אחיה, המתגורר בירושלים. בשל הרחקת רכבה מביתה, למרחק של למעלה מקילומטר, טוענת העותרת כי על-פי ההסדר שעליו החליט השר יהיה מוטל עליה "לצעוד למעלה מחמישה קילומטר מדי שבת אם ברצונה להמשיך ולקיים את אורח חייה כפי שהורגלה... במיוחד חמורה הפגיעה בעונות בהן מזג האויר מקשה על ה'צעדה' הנכפית על התושבים ואורחיהם".