--- סוף עמוד 106 ---
1996? מה התרחש והביא את שר התחבורה, מר לוי, לקבל החלטה שונה מזו שקיבל קודמו, השר ישראל קיסר, אשר אך בחודש ינואר 1996 קבע, כי "חוות הדעת המקצועית של המפקח על התעבורה היא, כי הכביש הינו עורק תחבורה ראשי ואין לסגרו בשבת", וכי "ההחלטה תהיה על בסיס מקצועי" (ראו נספח ח' לתצהיר התשובה של המשיבים 3-6 בבג"ץ 5016/96 (היא גם תשובת המשיבים 4-7 בבג"ץ 5025/96 והמשיבים 6-9 בבג"ץ 5070/96) – סיכום פגישה שנערכה בין השר לבין ועד תושבי הרחוב ביום 10.1.1996)?
32. ועדת צמרת, אשר התייחסה להשתלשלות העניינים במקום, ציינה בעניין זה בדין וחשבון שלה (בעמ' 33), כי:
"רחוב בר אילן הפך מפריפריה של הריכוז החרדי בצפון מערב העיר, ערב מלחמת ששת הימים, לציר המחבר את השכונות היהודיות החדשות שנבנו לאחר 1967... מבחינה כרונולוגית, הפך האיזור מפריפריה ללב הריכוז החרדי העוטף את הרחוב משני צדיו. אף שניתן לציין את ראשית ההפגנות של קבוצות חרדיות ברחוב בר אילן בשנת 1988 כסימן דרך במאבק, הרי שסגירה חד פעמית של הרחוב, שהתרחשה בשעת ביקורו של הרבי מסטמר ב-11/6/94 הגבירה את המאמץ של חוגים בעדה החרדית לגייס את הרחוב החרדי כולו למאבק על סגירת הרחוב לתנועה בשבתות ובמועדים.
הבחירות לראשות העיריה בשלהי 1993, שבהן זכו המצביעים החרדיים בייצוג מכריע, הולידו בציבור החרדי ציפייה מוגברת לסגירת הכביש לתנועה בשבת. קיומם של כבישים עוקפים שנסללו, חיזק עוד יותר את התחושה לפיה חייב הציבור החילוני להיענות לדרישת תושבי האיזור החרדים ולא לנסוע בקירבם בשבתות".
ראינו, כי המפקח על התעבורה הסביר את התפנית בעמדתו בעוצמת הפגיעה ברגשות הציבור החרדי המתגורר בסמוך לכביש. אך אין יסוד סביר להניח, כי חל שינוי בעוצמת הפגיעה עם השנים. חילול השבת הטמון בנסיעה היה קיים תמיד. עמדת התושבים החרדים כלפי חילול השבת ידועה. היא לא השתנתה עם השנים. גודלה של הקהילה החרדית במקום אף הוא לא השתנה. קשה להניח, כי המפקח על התעבורה לא היה ער לכך שקיומה של תחבורה בימי שבת ובמועדי ישראל פוגע באורח קשה ברגשות התושבים במקום ובאורח חייהם. אין זה סוד, כי כבישים במקומות שונים בארץ, ובכלל זה בסמוך לרחוב בר-אילן, סגורים מסיבה זו בדיוק.
--- סוף עמוד 107 ---
33. על-כן, דומה כי את השינוי יש לחפש במקום אחר. קשה לחמוק מן הרושם, כי השינוי האמיתי הוא בירידה בנכונותה של הקהילה החרדית להסכין עם מערך חברתי של ויתורים הדדיים אמיתיים. במקביל, חלה הסלמה ברורה במתכונת הפעילות אשר נקטו לא מעטים מבני הקהילה החרדית כדי לחולל שינוי במצב, ובמעבר לפסים הכוללים גם איומים ושימוש באלימות. השינוי הוא גם בהתעצמות בכוחה הפוליטי של קהילה זו, הן במישור המקומי (ירושלים) והן במישור הכלל-ארצי.