על כך שנקיטת פעולות אלימות אינה שיקול אשר ראוי להישקל עמדה הפסיקה במקרים לא מעטים (ראו, למשל, דברי הנשיא לנדוי בבג"ץ 512/81 הנ"ל [65], בעמ' 543, העומד על כך שמדובר בשיקול "פסול לחלוטין"). מבחינה זו, דומה המקרה שבפנינו דמיון לא מבוטל למקרה שנדון בבג"ץ 549/75 הנ"ל [40]. באותה פרשה, החליטה המועצה לביקורת סרטים ליתן היתר להקרין בבתי הקולנוע את הסרט "שומר הלילה". מקץ חודשים אחדים, החליטה המועצה לדון בעניין בשנית, ואז החליטה לאסור על הקרנת הסרט. החלטה זו נפסלה. השופט ויתקון מתייחס בפסק-דינו להחלטה לסטות מן ההחלטה המקורית ואומר (בעמ' 764):
"לדעתי, לא היה מקום לסטות מאותה מסקנה ולהגיע לאחר מכן להיפוכה מתוך שיקול שיש חוגים שאינם מוכנים להשלים עם דעת המועצה. הלא ידוע למועצה שבכל נושא רגיש, כגון מין ועירום, אלימות או פגיעה בערכי דת ולאום, תמיד יש מיעוט או אולי אפילו רוב העלול להעדיף שלא יוצג סרט כזה בפומבי. מי שסבור שבכל זאת יש מקום להציג את הסרט, ממילא הוא גם סבור שאותה התנגדות, ככל שהיא כנה, אינה שקולה כנגד הענין שיש בהצגת הסרט. זהו 'הצד השני' של הסובלנות ההדדית הדרושה בחברה פלורליסטית. אם יש חשש לפורענות, ענין למשטרה הוא לשמור על שלום הציבור ועל קיום החוק והסדר. זה לא שיקול שצריך להשפיע על חבר מועצה לאסור סרט אשר, לדעתו הראשונית, ראוי היה שלא ייאסר".
לכך אוסיף, כי גם אותן התפתחויות הנוגעות למעמדה של הקהילה החרדית בירושלים ולעוצמתה הפוליטית אינן יכולות להשפיע על האיזון הראוי בענייננו. האיזון הראוי נוגע למצב הדברים במקום. הוא נוגע להרכב האוכלוסייה במקום. הוא נוגע לנתונים בדבר חשיבות הכביש וגודלו. הוא אינו יכול להיות מושפע ממאווייה של הקהילה החרדית בכל ירושלים או בכל המדינה, זו אשר אינה מתגוררת בסמוך לרחוב בר-אילן.
34. אסכם נקודה זו ואומר: לא הוצבע בפנינו על כל נתון, אשר יש בו כדי להצדיק סטייה מן ההסדר אשר נוהג זה שנים ברחוב בר-אילן. לא הוצבע על כל שינוי רלוונטי
--- סוף עמוד 108 ---
במצב הדברים בשטח, אשר הצדיק עיון מחודש בהסדר זה. לא הוצבע על כל שיקול, אשר עשוי לגבור בנסיבות העניין על השיקול התחבורתי, המוביל לפתרון של פתיחת הרחוב בכל שעות השבת ומועדי ישראל. וייאמרו הדברים, שעליהם כבר נרמז לעיל, במפורש: עובדת היותו של שר התחבורה אדם דתי, שומר מצוות, אינה מהווה שיקול או נימוק אשר יצדיקו את סגירת הרחוב בשבת ובמועדי ישראל.