(ה) אני סבור, כי במצב דברים זה, החלטת השר על סגירת הכביש – ולו באופן חלקי – בשל הפגיעה ברגשותיו של הציבור החרדי המתגורר במקום אינה משקפת שקילה של מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, ואין בה איזון סביר בין כל השיקולים הנוגעים לעניין. אמת, הפגיעה ברגשותיו של הציבור הדתי במקרה שבפנינו אינה מוטלת בספק. אך נראה לי, כי בנסיבות מקרה זה לא ניתן לייחס לפגיעה זו משקל כזה, המאפשר לשר – על רקע השיקולים האחרים – לבחור בפתרון של סגירת הכביש. נראה לי, כי החלטת השר אינה משקפת פשרה סבירה בין האינטרסים. על-כן אני סבור, כי דין ההחלטה להתבטל, מחמת היותה בלתי סבירה באופן קיצוני.
36. מסקנתי זו אינה משתנה, נוכח המסקנות של שתי ועדות אשר דנו בסוגיית התנועה בשבתות בכביש בר-אילן, ונוכח הפסיקה אשר עסקה במקרים מן הסוג שבו אנו עוסקים כאן. לשני עניינים אלה אדרש עתה בקצרה.
--- סוף עמוד 111 ---
הוועדות אשר דנו בסוגיה שבפנינו
37. הוועדה הראשונה אשר נדרשה לנושא היא ועדה בראשותו של מר אלעזר שטורם. כעולה מן הדוח שפרסמה, ועדה זו מונתה על-ידי ראש-עיריית ירושלים בחודש דצמבר 1994. המדובר בוועדת בדיקה מוניציפלית לבחינת הסדרי התנועה בירושלים כולה. ועדה זו פרסמה את המלצותיה ביום 29.9.1995. המלצות אלה נגעו לרחובות מספר בירושלים, וביניהם רחוב בר-אילן. המלצתה של הוועדה לגבי רחוב בר-אילן הייתה, כי הכביש ייסגר בעתות קודש בזמני התפילה בלבד – 105 דקות בערב שבת, ארבע שעות בשחרית של שבת, ו-105 דקות לפני יציאת השבת.
בדיעבד התברר, כי ועדה זו ניזונה ממידע מוטעה באופן מהותי על אודות היקף התנועה בכביש. כך, מנספח ט' לתשובת המשיבים בבג"ץ 5016/96, סיכום ישיבה שנערכה אצל שר התחבורה בהשתתפות ראש-עיריית ירושלים ומר שטורם ביום 13.2.1996, עולה כי מר שטורם, אשר שימש כיושב-ראש הוועדה, סבר כי בשבת מצטמצמת התנועה ברחוב, מ-15,000 רכבים ביום רגיל ל-3,500 בשבת. הוא סבר עוד, כי הנזק שייגרם כתוצאה מסגירת הרחוב בזמן תפילה הוא של 700 כלי רכב בלבד. במקום אחר (תצהיר המפקח על התעבורה מיום 29.7.1996) עולה כי ועדת שטורם סברה כי התנועה ברחוב בר-אילן בשבתות עומדת על 12% מן התנועה במקום בימי חול.
38. השוואה של נתונים אלה לנתונים שהתבררו לאחר בדיקה מקצועית שנעשתה מאוחר יותר מגלה, כי מדובר בנתונים שגויים באופן כה מהותי עד כי יש בהם כדי לעוות לחלוטין את שיקול-הדעת שהופעל על יסודם. כך מתברר, כי בימי חול התנועה במקום עומדת על קרוב ל-50,000 כלי רכב – למעלה מפי שלושה מן הנתון שהיה בפני ועדת שטורם. בימי שבת, התנועה ברחוב עומדת על למעלה מ-13,000 כלי רכב – שוב, למעלה מפי שלושה. תנועה זו מהווה 28% מן התנועה בימי חול, ולא 12% כפי שסברה ועדת שטורם. בשעות התפילה בשבתות, עוברים במקום למעלה מ-5,000 כלי רכב, פי שבעה (!) ויותר ממה שסברה ועדת שטורם. במצב דברים זה, לא ניתן לראות במסקנות ועדת שטורם משום קביעה בעלת משקל לענייננו. מסקנות אלה היו מבוססות על נתונים שגויים ובלתי אמינים.