39. ועדה שנייה אשר דנה בסוגיה שבפנינו היא הוועדה הציבורית לגיבוש המלצות בדבר מדיניות כוללת בענייני תחבורה בשבת ברחוב בר-אילן, בירושלים כולה ומחוצה לה, אשר בראשה כיהן ד"ר צבי צמרת ("ועדת צמרת"). ועדה זו הוקמה ביום 27.8.1996 בעקבות הדיון בעתירות שהוגשו לנו. המלצתה של ועדה זו, בעניין העומד על הפרק כאן, הייתה כי:
--- סוף עמוד 112 ---
"מתוך התחשבות בצרכי הישוב החרדי מומלץ בזאת לאמץ את החלטות ועדת שטורם ולסגור את רחוב בר אילן לתנועה בשבתות ובמועדים בשעות התפילה, בתנאי שיובטחו הסדרי הניידות של הציבור החילוני בהתאם לצרכיו במסגרת הסטאטוס קוו הקיים".
החלטה זו נתקבלה ברוב של חמישה חברים, נמנע אחד ושני מתנגדים. ברם, זמן קצר לאחר שהתקבלה, התברר כי הצדדים להחלטה חלוקים ביניהם באופן מהותי לעניין פרשנותה. שלושה מן החברים אשר תמכו בהצעה – פרופ' אליעזר שבייד, פרופ' גליה גולן וד"ר צבי צמרת – הבהירו, כי תמכו בהצעה זו על בסיס ההבנה כי כוונת הסיפה של ההחלטה היא כי תוכל להתקיים תחבורה ציבורית מסודרת בירושלים בשבתות.
לעומתם, אחד מן התומכים האחרים בהצעה – פרופ' דניאל שפרבר – כופר בפירוש זה, ואומר כי במילים סטטוס קוו הנזכרות בסיפה של ההחלטה כוונתו הייתה זכותו של כל חילוני לחלל את השבת, אך לא לתחבורה ציבורית בשבתות.
40. במצב דברים זה, לא ניתן לראות בהחלטה כפי שנתקבלה החלטה המשקפת רוב אמיתי בוועדה. לא גובשה הסכמה אמיתית לעניין האפשרות לסגור את הכביש בשבתות. החלטת השר לא יכולה לסמוך על ועדה זו. דומה, כי השר עצמו ער לכך. בתצהירו, קובע שר התחבורה, נוכח ההבהרות הנזכרות של שלושת חברי הוועדה אשר תמכו בהחלטה, כי אין בפניו המלצה המשקפת "הסכמה חברתית בין חלקי הציבור השונים בכל הנוגע לתחבורה בשבת" (סעיף 22). באופן דומה, אמר השר בכנסת (6.11.1996, כ"ד בחשוון תשנ"ז, ישיבה ל"ה) (נספח עת/2 לתצהיר נוסף מיום 13.11.1996 בבג"ץ 5025/96), "אני לא רוצה להסתמך כאן על דוח ועדת צמרת ואגיד לכם מדוע – כי בין החברים יש פרשנויות שונות האם זו המלצה של ועדת צמרת או לא... קרה שיש המלצה ויש לה פרשנויות רבות" (בעמ' 283-284).
אוסיף, כי תיאור זה של הרקע לקבלת ההחלטה האמורה מלמד, כי אין מדובר במסקנה המבוססת על פתרון נורמטיבי לבעיה של כביש בר-אילן. מדובר בפשרה חברתית, שהיא תוצאה של משא ומתן בין חברי הוועדה. זאת ועוד: הנושא האחר שבו דובר במשא ומתן האמור, לפחות אליבא דשלושה מן התומכים בהחלטה – קיומה של תחבורה ציבורית בשבתות בירושלים – אינו קשור לשאלת סגירתו של הכביש שברחוב בר-אילן. הוא מעורר בעיות מטיפוס שונה לחלוטין. גם על רקע זה, לא ניתן לראות בהחלטה האמורה מקור להשראה נורמטיבית לצורך בחינת סבירותו של הפתרון שבו בחר השר.