"יש שם בתי כנסת לא רבים, עיקר ההפרעה היתה ולמעשה ההתחשבות היתה יותר במתן אפשרות בקיום אורח החיים הדתי של האוכלוסיה הדתית. לאו דווקא, וכאשר בין היתר יש גם בתי כנסת בודדים הנמצאים לאורך רח' בר אילן, למעשה היה חשוב יותר לתת להם לחיות את אורח חייהם הדתי של הציבור הדתי" (פרוטוקול הדיון מיום 12.1.1996, בעמ' 5).
(ב) אשר לעניין ברוך הנ"ל [2]. באותה פרשה היה מדובר בהחלטה של המפקח על התעבורה לסגור קטע של 300 מטרים מרחוב השומר בבני-ברק לתנועת כלי רכב בשבתות ובמועדי ישראל. היה מדובר בכביש, אשר מצוי "...בתוככי ישוב חרדי משני צדדיו" (בעמ' 161). אחת משתי השכונות החרדיות אשר שכנה לצד הכביש הוקמה זמן לא רב (כארבע שנים) לפני קבלת ההחלטה. הכביש שבמחלוקת חיבר שני כבישים ראשיים – כביש גהה ודרך ז'בוטינסקי. עקיפת הקטע שנסגר, לצורך הגעה לאחד מכבישים אלה, הצריכה תוספת נסיעה של 2.5 ק"מ של המשתמשים בדרך.
בית-המשפט אישר את ההחלטה. רוב השופטים שמו דגש על גודלו הקטן של הציבור החילוני אשר צפוי להיפגע ממנה. מ"מ הנשיא, השופט לנדוי עמד על כך, שההגבלה היא אמנם לכל שעות השבת, ומצריכה תוספת נסיעה של 2.5 ק"מ, אבל עמד על כך שמדובר "באי-נוחות הנגרמת לציבור מצומצם שבידיו כ-50 כלי רכב פרטיים בלבד... כנגד פגיעה במנוחת השבת של ציבור גדול וצפוף במרכזו של ישוב חרדי, מעין מבצר של היהדות החרדית" (בעמ' 165). באופן דומה, עומד השופט ויתקון על כך כי "מבחינת מספר התושבים שבמקום, מספרם של אלה המעוניינים בסגירת הרחוב בימי שבת ומועדים עולה כמה מונים על מספר המעוניינים בחופש התנועה, ואף אלה אין חופש זה נשלל מהם אלא צומצם בצורה שאינה מכבידה עליהם יתר על המידה..." (בעמ' 167). יוער, כי השופט עציוני לא נתן דעתו לשיקולים ספציפיים, והסתפק בהערה כללית, ולפיה אין להתערב בהחלטת המפקח על התעבורה בעיקר משום שהמפקח "...הוציא את הצו אחרי שיקולים רבים, בלקחו בחשבון את כל האינטרסים והנתונים המקומיים, ובעיקר לאור המלצתה של ועדה ציבורית מכובדת..." (שם).
--- סוף עמוד 115 ---
מתיאור זה עולה בבירור, כי רכיב מרכזי בהחלטה באותו עניין היה גודלו הזעום של הציבור החילוני אשר חופש התנועה שלו נפגע עקב ההחלטה. במצב דברים זה, אישר בית-המשפט את ההחלטה לאשר את סגירת הרחוב לכל יום השבת. כמפורט בהרחבה לעיל, המצב בענייננו כלל אינו דומה למצב באותה פרשה. המדובר הוא בכביש ראשי. כביש זה מחבר חלקים שלמים של ירושלים זה לזה. האם ניתן להשוות ברצינות רחוב ראשי כרחוב בר-אילן לרחוב שבו עושים שימוש בעלים של כ-50 כלי רכב? התשובה השלילית לשאלה זו ברורה מאליה. כפי שראינו, לכך יש חשיבות רבה בסוגיה שבפנינו. על-כן, קיים שוני כזה בין שני המקרים אשר אינו מאפשר להחיל את התוצאה שאליה הגיע בית-המשפט באותה פרשה על ענייננו.