אני שב לדברים אלה, על רקע דברים שנאמרו על-ידי המשיבים לעתירות, אשר תומכים בהחלטה על סגירת הכביש. כך, בתצהיר התשובה מטעם המשיבים 7-16 בבג"ץ 5016/96, שהם גם המשיבים 8-17 בבג"ץ 5025/96 והמשיבים 6-15 בבג"ץ 5090/96, מובאים דבריו של מ"מ הנשיא, השופט לנדוי בעניין ברוך [2], על כך שבית-משפט לא יפסול הסדר כשר רק משום שהופעלה אלימות עובר לקבלתו, ובאותה נשימה עצמה ממשיך המצהיר מטעם משיבים אלה וטוען כי האלימות המופעלת במקום
--- סוף עמוד 118 ---
עקב תנועת כלי רכב בשבת, צריכה להיות "שיקול מכריע לסגירת הרחוב בשבתות וחגים" (בפיסקה 9).
באופן דומה, נאמר בעיקרי הטיעון מטעם המשיבים 11-20 בבג"ץ 5016/96 (הם גם המשיבים 12-21 בבג"ץ 5025/96 והמשיבים 10-19 בבג"ץ 5090/96), כי קיים חשש כבד כי אם לא ייסגר רחוב בר-אילן, "עלול הדבר לגרום להתנגשויות אלימות קשות בין קיצונים בשני המחנות ובעקבות כך להצית אש ולגרור את הרחוב הירושלמי כולו לתוך מעגל אלימות שאת סופו מי ישורנו" (בפיסקה 28). משיבים אלה ממשיכים ומפנים ל"הפגנות הסוערות שנערכו ברחוב בר אילן בחודשים יולי אוגוסט 1996, שבמהלכן נפצעו שוטרים ומפגינים רבים" (שם). משיבים אלה סבורים, כי בכך נוצרה תשתית להחיל בענייננו את אותן הלכות בדבר נסיגת הזכות לחופש תנועה בפני קירבה לוודאות לפגיעה קשה בסדר הציבורי.
דומה, כי ממשיבים אלה נעלמו דבריו המלאים של מ"מ הנשיא בעניין ברוך [2], ולפיהם אין להתיר כי במדינת חוק הסדר יבוא בלחץ של אלימות פיזית, הגם שהסדר כשר לא ייפסל רק משום שהיה שימוש באלימות עובר להשגתו. וכך אמר מ"מ הנשיא (שם, בעמ' 165):
"...במדינת חוק אין להרשות בשום אופן, שהפתרון יבוא בכוח הלחץ הפיזי של הפגנות רחוב בלתי-חוקיות ושל מהומות אלימות. אלימות מולידה אלימות-נגד ומדינה שבה כל דאלים גבר הורסת עצמה מבפנים...
כיצד יתייחס בית-המשפט בדיעבד לעובדה מצערת זו שההסדר המינהלי הושג אחרי שהדברים הגיעו להתפרצויות אלימות? בוודאי לא יכשיר שום בית-משפט הסדר פסול מחשש שפסילתו תביא לחידוש האלימות. אבל מצד שני הוא לא יפסול הסדר, הנראה כשר וטוב לגופו, מפני שהיה שימוש באלימות עובר לעשייתו".
אכן, לא במצב של קירבה לוודאות לפגיעה קשה בסדר הציבורי מדובר כאן, אלא באיום גלוי ופשוט בנקיטת אלימות והפרות סדר, כפי שכבר נעשה בעבר, אם לא יוחל ברחוב בר-אילן ההסדר שלו חותרים המשיבים. נימוק כזה אינו "שיקול מכריע" לאישור החלטתו של השר, כפי שסוברים כמה מן המשיבים, אף לא שיקול כשר כלל. דומה, כי אין זה מקרה, כי נימוק כזה אינו מופיע בתצהירו של השר. כפי שציין מ"מ הנשיא, השופט לנדוי, אין בנימוק זה אלא חתירה להשתלטות של אלימות הרחוב על הליכי קבלת ההחלטות. אין בו אלא הצמדת אקדח לרקתן של הרשויות המוסמכות, לבל יעזו