33. בעניין גרפונקל נקבע כי מבחנו של עקרון תום הלב כמשמעו בסעיף 39 לחוק החוזים הוא בעיקרו אובייקטיבי. "ענייננו בצורת התנהגות הנקבעת לפי אמות מידה כלליות, שעל פיהן מסיקים מה ההתנהגות הראויה שיש לצפות לה מצד לחוזה". עמד על כך השופט (כתוארו אז) ברק אף בבג"ץ שירותי תחבורה: "אין זה מתקבל על הדעת ואין זה צודק, כי רמת ההתנהגות הנדרשת תהא שונה לכל בעל חוזה, והיא תהא פונקציה של אמונתו הסובייקטיבית שלו בדבר הישר וההוגן. המטען הערכי, הניתן ליושר, אמון והגינות, אינו יכול להיות תלוי בשיקולים סובייקטיביים אלה, אלא הוא נקבע על ידי הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת".
34. בשים לב לאמור, אנו סבורים כי עם הפרת החובה לקיים את החוזה ולהתחיל בהעסקת התובע, ועם הפרת חובת השימוע, הפרה הנתבעת אף את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. אף אם התנהלותה של הנתבעת כלפי התובע נבעה משיקולי תקינה (טענה אשר, כאמור, לא הוכחה לפנינו), הרי שהיה עליה לתת דעתה לכך שהתנהלותה מהווה הפרה של התחייבותה כלפי התובע, על המשמעויות הנלוות לכך. התנערותה של הנתבעת מהתחייבותה כלפי התובע, גם במסגרת טענותיה בהליך שלפנינו, אינה ראויה. הדברים נכונים ביתר שאת בשים לב לכך שבמקרה הנדון הנתבעת הנה גוף ציבורי - נציבות הקבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי במשרד הבריאות.
35. יוער, כי נוכח המפורט לעיל, אין צורך כי נתייחס לטענה החלופית, ולפיה גם אם טרם נכרת הסכם מחייב בין הצדדים הרי לכל הפחות הפרה הנתבעת את חובתה בניהול משא ומתן בתום לב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים.
36. להלן נדון בסוגית הפיצוי נוכח התנהלות הנתבעת.
האם נגרמו לתובע נזקים ו/או עוגמת נפש והאם הוא זכאי לפיצוי בגין אלה. אם כן - מהי הדרך לחישוב הפיצוי
37. התובע תבע פיצויים בגין אובדן הכנסה; בגין פיטורים שלא כדין והעדר שימוע; וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו נוכח התנהלות הנתבעת. בשים לב להכרעתנו לעיל לפיה דינו של התובע הנו כדין מי שפוטר שלא כדין ובהעדר שימוע וכן בשים לב להכרעתנו לפיה בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, אותו הפרה הנתבעת, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי, כפי שיפורט להלן. הזכאות לפיצוי קמה הן בשים לב ליישומו של משפט העבודה על המקרה דנן והן נוכח החלת דיני החוזים .
למעשה, אף שהדברים לא נוסחו כך מפורשות על-ידי ב"כ התובע, הרי שהתביעה לפיצוי בגין אובדן הכנסה מהווה תביעה לפיצוי בגין נזק ממוני; התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והעדר שימוע מהווה תביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני, כרכיב עונשי נוכח התנהלות הנתבעת; ואילו התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש מהווה תביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני אשר נגרם לתובע נוכח התנהלות הנתבעת, כך על-פי הנטען.