55. עם זאת יש להדגיש ולהבהיר שלמרות שהתובעת קשרה את עמאד ואת הנתבעת 5 ("מרכז הברזל מועאוויה") כאילו שברירת המחדל היא שיש לראות בהם ישות אחת, אינני מוצאת לנכון לחייב באופן אוטומטי את הנתבעת 5 רק מכוח חיובו של עמאד שהוא גם בעל המניות היחיד בה. כמו-כן אינני מוצאת להרים את מסך ההתאגדות בין עמאד ובין הנתבעת 5 (בניגוד להרמת המסך בין עמאד לבסמ"ה) שכן העילות להרמת מסך בהקשר זה לא הוכחו ולמיטב הבנתי התובעת כלל לא התייחסה לנושא זה ורק ביקשה להניח כמובן מאליו שחבותו של עמאד גוררת עימה מיניה וביה גם את חבותה של הנתבעת 5. טענה זו דינה להידחות.
על כן התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית.
חיובו של עמאד מכוח עקרון תום הלב :
אף למעלה מן הצורך אציין כי ראוי לחייב את עמאד גם מכוח עקרון תום הלב, כפי שאפרט להלן.
56. המלומדת חביב-סגל עמדה בספרה על כך ש:
".... ניתן לבסס אחריות אישית של נושאי המשרה ובעלי השליטה בחברה אף על יסודן של דוקטרינות מדיני החברות עצמם, ואין הכרח לנקוט דווקא הרמת-מסך ושיבה אל בסיסי האחריות מן המשפט הפרטי הקלאסי... על פי הלכת פנידר נגד קסטרו חב האורגן הפועל בשם החברה בחובת תום לב אישית כלפי צד ג' המתקשר עם החברה. תוך פיתוח הרובריקות של חובה אישית זו, ניתן למנוע מן האורגן של החברה להתכחש למצגים שיצר בשמה, ואף לקשור אותו למהות כלכלית מסויימת של העסקה הנדונה שעליה הסתמכו צדדים שלישיים. ואין צורך להיזקק דווקא להרמת מסך ההתאגדות........". (אירית חביב-סגל, דיני חברות (כרך א') 272 (2007)).
57. עקרון תום הלב הוא עקרון על במשפט הישראלי וכבר נקבע לא אחת שהוא חולש על כל תחומי המשפט ולא רק על דיני החוזים. כך גם קבע המחוקק עצמו בסעיף 61(ב) לחוק החוזים שהחיל את הנורמות של חוק החוזים על כל תחומי המשפט. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט רובינשטיין בעניין דלתות חמדיה שם בחן בית המשפט חיוב אישי של בעלי מניות הן מכוח דוקטרינת הרמת מסך והן מכוח עקרון תום הלב:
" כתוצאה מסעיף 61(ב) הפך חוק החוזים (חלק כללי) ל"חוק חיובים כללי" (שלו, דיני חוזים ב' 21); "מצודתו פרושה... על כלל המערכת המשפטית בישראל"; ע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736, 742; "דין החוזים הפך, באמצעות סעיף 61(ב) לחוק החוזים, לעוגן לעקרון תום הלב במשפט הישראל כולו" (שלו, שם, 43) דוקטרינה אשר "מלוא כל הארץ כבודה" (השופט חשין, רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון הנזכר, 250). לעניין האפשרות להחיל את חובת תום הלב מכוח חוק החוזים (חלק כללי) על דיני החברות, ראו הערת השופט (כתארו אז) ברק בע"א 817/90 קוסוי נ' בנק ל' פויכטונגר, פ"ד לח(3) 253, 285).
ובהמשך:
"בגדרי הרמת המסך סבורני עוד, כי שביל הצדק ושביל תום הלב מביאים אותנו בסופו של יום לאותה תכלית ולאותו יעד, שהרי המדובר בפעולות של בעלי מניות... בחברה שבחרו בדרך התנהגות כלפי צד אחר העלולה לפגוע בו. עולה איפוא שאלת תום הלב, והיא גם מעוררת לענייננו, נוכח תורת האישיות המשפטית הנפרדת, שאלות של מאזן אינטרסים".