81. הוסף לכך את העובדה שלא סופק הסבר כלשהו לאן נעלמה הסחורה (הָרָבָּה) שסיפקה התובעת לבסמ"ה.
בסמ"ה לא התגוננה ועל כן לא ניתן היה לדלות ממנה הסבר לדבר; עמאד עמד על כך שלא היה לו כל קשר לפעילותה של בסמ"ה ולכן נמנע מלהתייחס לנושא; הנתבעים 6-8 טענו שהברזל הועבר על-ידי בסמ"ה למקום עלום כלשהו (ר' עדותו של עבד בעמ' 42, ש' 10-11); ג'אברין לעומת זאת (שנחקר בחקירה נגדית לאחר שהוזמן לעדות על-ידי בא-כוח התובעת), העיד שהסחורה נמכרה בחצי מהמחיר שהתחייבה לשלם לתובעת (עמ' 76, דש' 26-28; עמ' 77, ש' 10). הוא לא סיפק הסבר לנעשה עם הכסף, בכמה כסף מדובר, מתי נמכר הברזל, ומדוע התמורה מעסקאות אלה לא הופנתה לפירעון החוב כלפי התובעת (ולו באופן חלקי).
הסתירה שבין גרסתם של הנתבעים 6-8 לגרסתו של ג'אברין (ולא בפעם הראשונה, ר' פסקה 72 לעיל), פועלת לחובתם של הנתבעים.
בהזדמנות זו אדגיש שבאופן כללי לא התרשמתי לחיוב מעדותם של הנתבעים, ובפרט מעדותם של ג'אברין ועבד. עדויותיהם של השניים היו רצופות סתירות, קשיים, אי דיוקים, עוררו תמיהות בלתי מיושבות והותירו בי רושם בלתי אמין.
82. זאת ועוד, בין בסמ"ה ובין "מרכז הברזל" היה שיתוף פעולה נוסף שאינו קשור לכאורה לתובעת, אך מלמד על הקשר שבין שתי החברות ועשוי לשמש אינדיקציה בהתחקות אחר כוונת הצדדים האמתית שהסתתרה מאחורי החוזה למראית עין. כוונתי לרכישת המשאית של בסמ"ה ע"י "מרכז הברזל" במסגרת כינוס הנכסים שיזם בנק דיסקונט כנושה של בסמ"ה
שהמשאית הייתה משועבדת לטובתו. המשאית נעלמה כך שבנק דיסנקונט לא הצליח לאתר אותה, והיא נמכרה בסופו של דבר ל"מרכז הברזל" מבלי שעבד או נור ראו אותה לפני כן. בחקירתו נשאל על כך עבד והשיב שהוא הכיר את המשאית מכיוון שעבד בבסמ"ה ולכן היה מוכן לקנות אותה "בעיניים עצומות" (כלשונו). כשנשאל איך קנה את הרכב בלי לדעת איפה הוא נמצא, השיב עבד "אז לקחתי סיכון".
83. העובדה שעבד היה מוכן "לקחת סיכון" (בשם "מרכז הברזל") מלמדת על כך שהיה קשר בין בסמ"ה ל"מרכז הברזל", קשר שהוסווה ולא הוצג לראווה, והוא זה שאפשר לעבד "להסתכן" ולרכוש משאית שלא ראה בעיניו (לכאורה) ולא ידע היכן היא נמצאת (לכאורה).
רכישת המשאית על-ידי "מרכז הברזל" בנסיבות המתוארת כאן מלמדת (אולי) על כך שלמעשה רכשה "מרכז הברזל" את חובה של בסמ"ה לבנק דיסקונט.
84. כל הנסיבות המתוארות לעיל: סמיכות הזמנים שבין קריסת בסמ"ה להקמת "מרכז הברזל" על-ידי מקורבים של הנתבעים 2 ו-4, בעלי המניות של בסמ"ה; הערפל והסתירות בנוגע לגורל הברזל שסיפקה התובעת לבסמ"ה; אי תשלום התמורה בעד הציוד חרף האמור בהסכם ועריכת חוזה למראית עין; השימוש שעשתה "מרכז הברזל" בנכס ובמאגר הלקוחות של בסמ"ה; הסיכון הבלתי סביר שלקח עבד בקשר למשאית – כל אלה מצביעים על כך שכוונת הצדדים הייתה להעתיק את פעילותה של בסמ"ה לחברה נטולת חובות.
דיני עשיית עושר ולא במשפט: