75. העובדה שההסכם נחתם מבלי שהייתה בצדו שמאות אמתית בצירוף העובדה שלא הוצגה קבלה המעידה על תשלום בפועל של התמורה וכן העובדה ששני הצדדים לחוזה מציגים גרסאות סותרות לגביו ובפרט ביחס לתמורה, מביאה אותי למסקנה שאמנם לא שולמה התמורה והיה זה חוזה למראית עין בלבד. בעוד שהצדדים הציגו כלפי חוץ הסכמה על תמורה בשווי מסוים בעד הציוד הנמכר, הרי שבפועל לא הועברה תמורה כלשהי, והחוזה נועד לכסות על כוונתם האמתית של הצדדים.
76. הרעיון העומד מאחורי ביטול חוזה למראית עין הוא הצורך להתחקות אחר רצונם האמתי של הצדדים (ר' גבריאלה שלו, 257). מהי אם כן כוונתם האמתית של הצדדים – בסמ"ה והנתבעים 6-8 – המסתתרת מאחורי החוזה למראית העין?
77. ראשית ברור שכוונתם האמתית של הצדדים לא הייתה העברת הציוד מבסמ"ה ל"מרכז הברזל". התובעת טוענת שכוונתם הייתה העברת פעילותה של בסמ"ה לחברה חדשה, בעלת אישיות משפטית חדשה – נטולת חובות – תוך העברת המלאי העסקי של בסמ"ה ובתוכו הברזל שסיפקה לה התובעת לחברה החדשה, "מרכז הברזל".
מהמסכת שהוכחה לפני שוכנעתי שאכן זו הייתה כוונתם האמתית של הצדדים.
78. מטבע הדברים הצדדים לא העידו על כוונתם האמתית שהסתתרה מאחורי החוזה למראית עין שנחתם בין בסמ"ה ו"מרכז הברזל". על כוונה זו עלי ללמוד מנסיבות העניין.
79. "מרכז הברזל" הוקמה בדיוק כאשר בסמ"ה נקלעה לחובות והפכה הלכה למעשה לחדלת פירעון (לטענת הנתבעים). הצדדים ניסו להציג מצג כאילו "מרכז הברזל" רכשה רק את הציוד של בסמ"ה אך מצג זה הוכח כמטעה.
בפועל הוכח ש"מרכז הברזל" הוקמה ע"י מי שהיה מנהל בבסמ"ה (ר' עדותו של עבד בעמ' 40, ש' 19 לפרוטוקול; וכן עדותו של ג'אברין בעמ' 72, ש' 19-25 לפרוטוקול; עמ' 74, ש' 23 לפרוטוקול), פעלה מאותו המקום בו פעלה בסמ"ה (כדי לחסוך לכאורה בעלויות שינוע של הציוד וכן מכיוון שהלקוחות כבר מכירים את המקום ויודעים שיש שם עסק למכירת ברזל וחומרי בניין – ר' עדותו של עבד בעמ' 41, ש' 24; עמ' 41, ש' 32) פנתה למאגר הלקוחות של בסמ"ה והשתמשה בציוד של בסמ"ה (מבלי לשלם את תמורתו). בנסיבות אלה תמוהה ביותר ההימנעות של "מרכז הברזל" מלרכוש את הסחורה של בסמ"ה. הימנעות זו היא יותר ממעוררת חשד.
80. אף אחד מהנתבעים לא סיפק הסבר מניח את הדעת למה נמנעה (לכאורה) "מרכז הברזל" מלרכוש גם את הסחורה ואת המלאי העסקי.
ההסבר שמבקשת התובעת לספק לכך הוא הגיוני ומתיישב עם השכל הישר ועם נסיבות העניין והוא שסחורה זו הייתה "נגועה" בחוב שהנתבעים ביקשו להתרחק ממנו. אלא שאם אמנם מדובר בישות משפטית נפרדת שהוקמה בתום לב, הרי שאין כל משמעות לעובדה שלחברה המוכרת נוצר חוב בגין הסחורה הזו. חוב זה הוא לא מעניינה של החברה הרוכשת בפרט אם היא משלמת תמורה ריאלית, בהתאם לשווי השוק של הסחורה.