טענות הנתבעים 6-8 :
30. הנתבעים 6-8 טוענים ש"מרכז הברזל" הוקמה הרבה אחרי העסקה הנדונה כאן בין התובעת לבסמ"ה.
31. אשר לנסיבות הקמת "מרכז הברזל" טוענים הנתבעים 6-8 שלאחר שבסמ"ה נקלעה לקשיים כלכליים פנה עבד לג'אברין והציע לקנות את הציוד של בסמ"ה שישמש את עבד לצורך הקמת עסק דומה. עבד פנה אל נור, בן דודו, והציע לו להיות שותף שלו בעיקר לצורך עזרה במימון הוצאות רכישת הציוד של בסמ"ה. נור הסכים לכך אך לאחר שנה וחצי מכר את חלקו ב"מרכז הברזל" לעבד, כך שלמעשה היום עבד הוא בעל המניות היחיד ב"מרכז הברזל".
כמו כן הנתבעים 6-8 מדגישים שבעוד שעבד היה עובד שכיר (בלבד) בבסמ"ה, הרי שלנור לא היה מעולם כל קשר לבסמ"ה, והוא לא מכיר בכלל את ג'אברין (את עמאד הוא הכיר שהרי הוא בן דודו).
32. הנתבעים 6-8 מדגישים שרכשו מבסמ"ה רק את הציוד ולא את הסחורה ושילמו על כך במזומן. לאחר שהוקמה "מרכז הברזל" הם רכשו סחורות מספקים שונים, לא מהתובעת. הסחורה שהייתה לבסמ"ה הועברה ע"י ג'אברין למקום לא ידוע.
33. לנתבעים 6-8 היה חשוב להפעיל את העסק שלהם מאותו מקום בו פעלה בסמ"ה כדי לחסוך בעלויות שינוע הציוד שרכשו וכן מכיוון שאנשים כבר ידעו ששם יש עסק של ברזל וחומרי בנין. לכן הם חתמו על הסכם שכירות עם בעלת המקרקעין שהשכירה את המקום קודם לכן לבסמ"ה.
דיון והכרעה :
34. השאלות הדורשות הכרעה הן אלה:
א) האם יש בסיס להרמת מסך בין הנתבעים 4-8 ובין בסמ"ה, כפי שטוענת התובעת. אם כן, האם בנסיבות המקרה שלפני התקיימו באופן קונקרטי העילות להרמת מסך.
ב) האם בנסיבות העניין יש מקום לחיוב אישי של הנתבעים, כולם או חלקם, ללא קשר לתוצאת הדיון בשאלת הרמת המסך.
הרמת מסך:
35. המקור הנורמטיבי להרמת מסך ההתאגדות קבוע בסעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הקובע כך:
(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
...