36. אין מחלוקת שעמאד החזיק בתקופה הרלוונטית, הן בעת ההתקשרות החוזית בין בסמ"ה ובין התובעת והן בעת יצירת החוב, ב-50% ממניותיה של בסמ"ה.
37. דוקטרינת הרמת מסך יוחדה בחוק (מאז תיקון 3 לחוק החל על ענייננו) לבעלי מניות בלבד ואיננה חלה על אורגנים שאינם בעלי מניות (ר' בעניין ע"א 10582/02 ישראל בן-אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ פסקה 9(יא)(4) לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין [פורסם בנבו] (16.10.05) להלן: "דלתות חמדיה").
38. אין מחלוקת שפרט לנתבע 4 אף אחד מיתר הנתבעים לא החזיק במניות של בסמ"ה. מכיוון שהרמת מסך אפשרית רק ביחס לבעלי מניות הרי שהדיון בנוגע להרמת מסך רלוונטית רק לעמאד ואינו נוגע ליתר הנתבעים.
39. בטרם אמשיך בדיון בעניין זה אתייחס לטענותיה של התובעת כאילו יש לראות בכל החברות הנתבעות כ"אשכול חברות" ולהרים את מסך ההתאגדות ביניהן, ואומר שטענה זו איננה נכונה ואין לראות בחברות הנתבעות אשכול חברות, משום שאין בניהן קשר של בעלות.
התובעת אמנם הפנתה לפסיקה ממנה היא מבקשת ללמוד ש"הרמת מסך" אפשרית גם בין שתי חברות שאין ביניהן קשר של בעלות במניות אלא קשר של הברחת נכסים (פרק (נצ') 41967-08-14 חוות הטלאים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (1.12.14)). אלא שקריאת פסק הדין מלמדת שאמנם נעשה שם שימוש במושג "הרמת מסך" אך היה זה במירכאות כפולות ומכופלות, כדי להמחיש את הכוונה שמדובר ביחידה כלכלית אחת. מסקנה זו נשענה על קביעת בית המשפט באותו מקרה שאכן הייתה הברחת נכסים בין שתי החברות שעולה כדי תרמית. הסעד שהתבקש שם היה סעד של פירוק החברות וחלוקת נכסיהן לנושים לצורך פירעון חובותיהן. סעד זה שונה במהותו מסעד של הטלת אחריות אישית על בעל מניות או אורגן של החברה מכוח שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת.
היחסים בין בסמ"ה-"מרכז הברזל מועאוויה"-"מרכז הברזל" אינם יחסים של חברות קשורות או חברות אם-בת, כמובנם של מושגים אלה בחוק. על כן אין לראות בחברות אלה "אשכול חברות". מכאן שהפסיקה שהתובעת הפנתה אליה העוסקת באשכול חברות איננה רלוונטית לעניין הנדון.
לכן הדיון בנושא הרמת מסך ייעשה בנוגע לעמאד בלבד ואילו אחריותם של יתר הנתבעים תיבחן בהמשך לאור הדין הכללי, דיני הנזיקין, דיני החוזים, ועקרון תום הלב.
האם ישנה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין עמאד לבסמ"ה?
כפי שסיכמה זאת היטב המלומדת חביב סגל:
"הרעיון העומד בבסיסו של ההסדר המשפטי של הרמת מסך ההתאגדות הינו פשוט וחיוני: הכרתה של מערכת המשפט בקיומה של אישיות משפטית שאינה טבעית – פותחת פתח לניצול לרעה בידי פרטים אופורטוניסטיים, העלולים להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על-מנת להתחמק מהתחייבויות שנטלו על עצמם. לכן, בצד התפתחותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת התפתחה גם הדוקטרינה של הרמת המסך, המאפשרת לבית המשפט להתעלם ממסך ההתאגדות במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת"
(אירית חביב-סגל, דיני חברות (כרך א') 282 (2007) להלן: "חביב-סגל").