43. אין מחלוקת שעמאד ערב לחובותיה של בסמ"ה בהזדמנויות שונות (אך לא כלפי התובעת); אין מחלוקת שעמאד שילם לאחד הנושים חוב של בסמ"ה בסך 110,000 ₪; התובעת הציגה מסמכים רשמיים שונים של בסמ"ה, כמו מסמכי פתיחת חשבון בנק ומסמכי משכון, עליהם חתם עמאד ובהם הגדיר עצמו "מנהל" ו"בעל שליטה בבסמ"ה.
44. בחקירתו הודה עמאד שחתם בשם בסמ"ה בהזדמנויות שונות אך ניסה לתרץ זאת בהסברים שונים: כך הודה עמאד שערב לחובותיה של בסמ"ה כלפי הבנק אך הסביר שהיה זה רק לצורכי קבלת אשראי (עמ' 30, ש' 31-34 לפרוטוקול); כך גם הודה עמאד שערב לחובותיה של בסמ"ה כלפי אחד הספקים (נאעמה) אך הסביר שהיה זה כדי לגַבּות את ג'אברין ולהוכיח את אמינותו כדי שאותו ספק ימשיך לעבוד עם בסמ"ה (עמ' 31, ש' 14-17); עמאד אישר שחתם על תקנון החברה ושהחזיק ב-50% ממניותיה (עמ' 31, ש' 28-2); כך גם הודה עמאד שחתם על משכון ועל אגרת חוב (עמ' 31 בהמשך) ועוד חתימות בהזדמנויות שונות (עמ' 30-34 לפרוטוקול); כמו-כן הודה עמאד ששילם סך של כ-100,000 ₪ כפשרה בהליך שניהל נגדו אחד הנושים של בסמ"ה (חברת "חוד מתכות") מכוח היותו בעל מניות בבסמ"ה. עמאד הסביר שהיה זה רק כדי להדוף את החזית הזו כאשר בנסיבות העניין הוא העדיף לשלם את הסכום הזה, שהיווה 10% מהחוב כולו, במקום לנהל את ההליך, וכל זה בלי להודות בחוב או באחריותו האישית לחוב.
בהקשר זה אציין שהמשותף לכל האמור לעיל, שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, הוא שמדובר בפעולות שפעל עמאד בשמה של בסמ"ה או עבורה כלפי גופים שונים ולא כלפי התובעת.
בכל הנוגע לתובעת חלוקים הצדדים בנוגע לחתימתו של עמאד על שיקים שנמסרו לתובעת והוחלפו כאמור לעיל. התובעת הציגה את השיקים ועליהם לכאורה חתימתו של עמאד. לא הוגשה חוות דעת גרפולוגית שתתמוך בטענה שהחתימה שעל השיקים היא היא חתימתו של עמאד.
עם זאת, במהלך חקירתו הוצגו לעמאד כמה דוגמאות חתימה שלו והוא אישר שמדובר בחתימתו. כך גם הוצגו לפני מסמכים עליהם חתם עמאד וחתימתו אושרה ע"י עו"ד (מסמכים שהוגשו לרשם החברות). קיים דימיון חזותי רב בין חתימות אלו לבין ההמחאה שניתנה לתובעת.
45. נוכח מכלול הראיות שהוצגו בפני, ואף אם לא אקבע כי ההמחאה נחתמה על ידי עמאד, השתכנעתי שעמאד לא היה בעל מניות פסיבי בבסמ"ה. חרף נסיונותיו של עמאד לספק הסבר "תמים" לכאורה לכל פעולה שפעל בשמה של בסמ"ה או עבורה, התמונה הכללית העולה מהראיות שהוצגו לפני, אלה שאינן שנויות במחלוקת מבחינה עובדתית כאמור לעיל, היא שעמאד לא היה רק בעל מניות לצורך קבלת דיבידנד, כלומר, עמאד לא ראה בבסמ"ה אפיק השקעה, אלא פעל בשמה ועבורה של בסמ"ה ונטל חלק פעיל בפעילותה הכלכלית-מסחרית של בסמ"ה. לצד זאת, בהחלט יתכן שחלוקת התפקידים בין עמאד לג'אברין הייתה כזו שג'אברין היה "איש השטח" והוא זה שטיפל בעסק השוטף והיומיומי, ואילו עמאד היה בעמדה ניהולית פיננסית יותר. אין זה הופך את עמאד לבעל מניות פסיבי.
אדגיש שלמסקנה זו הגעתי בעיקר נוכח פעילותו של עמאד כפי שתוארה לעיל, בלי קשר לחתימתו של עמאד על שיקים שנמסרו לתובעת.ההבחנה בין בעלי מניות אקטיביים לפסיביים נועדה להגן על בעלי מניות שאין להם קשר כלשהו לניהול עסקיה של החברה והם משקיעים בחברה את כספם בלבד בלי שתהיה להם יכולת ממשית להשפיע על מהלך העסקים של החברה, רווחיה, הסיכונים שלוקחת על עצמה וכו'. עמאד אינו בעל מניות פסיבי במובן זה ושוכנעתי שהייתה לעמאד השפעה על קבלת ההחלטות בבסמ"ה ולכל הפחות יכול היה עמאד להשפיע על כך. ככל שלא השפיע על כך בפועל במקרים מסוימים הרי שהיה זה מתוך בחירה של עמאד ולא מתוך עמדת חולשה שלו בחברה.
יתר על כן, עמאד עצמו אישר כי בהתנהלות של בסמ"ה כלפי צדדים שלישיים, כגון הבנק, היו מצגים שנועדו לצרף אותו כבעל מניות, כדי להציג את החברה כאיתנה פיננסית. גם מצגים אלו יש בהם כדי להטעות, ולעשות שימוש לרעה במסך ההתאגדות.