46. עם כן, התנאי הראשון של "בעל מניות" אקטיבי – התקיים בעמאד.
כעת אפנה לבחון האם המקרה שלפני הוא מאותם "מקרים חריגים" בהם "צודק ונכון" (כלשון החוק) להרים את מסך ההתאגדות.
האם עמאד עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של בסמ"ה באופן שיש בו כדי להונות את התובעת או תוך נטילת סיכון בלתי סביר בנוגע ליכולתה של בסמ"ה לפרוע את חובותיה?
47. התובעת טוענת שבנובמבר 2008 פנו אליה נציגי בסמ"ה – שהתובעת לא ידעה לזהות אותם במדויק ולומר האם היה זה עמאד או ג'אברין והדעת נותנת שלא שניהם פנו אליה – וביקשו לפרוס את החוב של בסמ"ה כלפיה. התובעת נענתה לבקשה זו בחיוב וב-5.11.08 קיבלה לידיה המחאות. ב-15.1.09 שוב ביקשה בסמ"ה להחליף את ההמחאות ולפרוס את יתרת החוב ושוב נענתה התובעת בחיוב לבקשה והפעם קיבלה לידיה המחאות חתומות ככל הנראה בידי ג'אברין. מועד הפירעון של ההמחאה הראשונה בסדרת ההמחאות החדשה שנמסרה לתובעת, אמור היה להיות ב-15.2.09.
אלא שסמוך מאוד למועד הפירעון של השיק קרו מספר דברים: בסמ"ה מסרה לבנק הודעת ביטול לגבי השיק כך שהוא לא כובד על-ידי הבנק; הועברו כספים מחשבונה של "חומרי בנין בסמ"ה" (הנתבעת 1) לחשבונה של ע.י. בסמ"ה (הנתבעת 3) באופן שהותיר את חשבונה של "חומרי בנין בסמ"ה", שמחשבונה נמשכו השיקים שנמסרו לתובעת, ביתרה אפסית כמעט של שקלים בודדים (ס' 92-95 לסיכומי התובעת); ב- 1.2.09 עמאד מסר את מניותיו בבסמ"ה לג'אברין וב- 23.2.09 הקים חברה חדשה (הנתבעת 5) שאמורה הייתה לעסוק לכאורה באותו התחום ממש אך בפועל לא הייתה פעילה כלל;
48. סמיכות הזמנים הזו שבין בקשת בסמ"ה ב-15.1.09 להחליף את השיקים שמסרה לתובעת, בשיקים אחרים חתומים בידי ג'אברין, לבין העברת הכספים בין הנתבעות 1ו-3 באופן שרוקן הלכה למעשה את קופתה של הנתבעת 1 שממנה אמורים היו להיפרע השיקים שנמסרו לתובעת, לבין פרישתו של עמאד מבסמ"ה שבועיים לאחר מכן ב-1.2.09 לבין ביטול השיק שבועיים לאחר מכן ב-15.2.09 והקמת הנתבעת 5 כשבוע לאחר מכן ב-23.2.09, בלי שום היגיון או הסבר עסקי לכך (שכן לא נטען שהיה משבר כלשהו ביחסים בין עמאד לג'אברין ולכן לא ברור מדוע בחר עמאד לפרוש מבסמ"ה ולהקים עסק דומה למדי לבדו, עסק שלא פעל מעולם) – היא לא רק מעוררת חשד אלא היא מצביעה בעיני על שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של בסמ"ה באופן שיש בו כדי לקפח את התובעת ולהונות אותה וכן יש בו נטילת סיכון בלתי סביר, ובעיני אף מודע, ביחס ליכולתה – או ליתר דיוק: אי-יכולתה – של בסמ"ה לפרוע את חובותיה לתובעת.