--- סוף עמוד 29 ---
עבודה שלמים מחו"ל; התשלום לחברה הסינית נקבע בהתאם לביצוע משימות ולא על פי ימי עבודה; העובדים היו מדווחים כעובדי חברת דורי, אך חברת דורי ניהלה את כל מגעיה עם העובדים אך דרך נציגי החברה הסינית. בית הדין מפי הנשיא (כתוארו אז) אדלר קבע שם בדעת רוב, כי שתי החברות ביחד ולחוד אחראיות לתשלום שכר העובדים, לרבות בחובות המעסיק מכוח חקיקת המגן. בית הדין הוסיף כי חברת דורי "אינה יכולה לצאת ידי חובת תשלום שכר העובדים על ידי העברת השכר לחברה השנייה (החברה הסינית)...". בית הדין פסק שם כי על חברת דורי כמו גם על החברה הסינית חלה חובה לשלם לעובדים את מלוא זכויותיהם מכוח חוקי המגן "וזאת הן בשל היותה מקבל העבודה של קבלן המשנה (החברה הסינית), והן בשל היותה המעסיק הפורמאלי של העובדים על פי חוזה עבודה אישי שנכרת בינה לבין כל עובד" (ראו ניתוח פסקי הדין במאמרו של גיא דוידוב "העסקה עקיפה", עבודה חברה ומשפט יב, 191, 204 (2009), וראו שם בע' 197 גם על ההבחנה המתבקשת בין העסקה על ידי קבלן כוח אדם להעסקה על ידי קבלן משנה, להלן: דוידוב; מונדלק 2003 בע' 460, וראו גם מרדכי מירוני, "מיהו המעביד- הגדרת יחסי עובד מעביד בתבניות העסקה מודולריות" עיוני משפט ט(2), 505 (1983), ראו המאמר בכללותו, וראו בע' 521 הדברים בעניין מעורבות קבלן משנה; כמו כן ראו ע"ע (ארצי) 512/08 מיחלקה גיאורגי - יאיר עופר מהנדסים וקבלנים (1993) בע"מ (30.12.2010); פרשת חסידים בפסקה 32).
46. נסיבות המקרה שלפנינו אינן זהות לאלה שבשתי הפרשיות האמורות, שכאמור, באו לעולם בתקופה שקדמה להנהגת "משטר התאגידים". עם זאת בין הפרשות השונות, שבכל אחת מהן נפרצה המסגרת הנורמטיבית של ההעסקה ב"עזרתה הפעילה" של חברת הבניה מחזיקת אתר הבניה, קיימות נקודות דמיון. נקודות אלה מובילות לתוצאה המתבקשת, והיא, כי יש לראות את ב.ס.ט בניה כמעסיקה של העובד, ומכל מקום להטיל עליה אחריות כמעסיקה. בקשר לתוצאה המתבקשת כאמור, נדגיש, כי לא זו בלבד שב.ס.ט בניה הייתה זו שהחזיקה באתר הבניה ועבורה בוצעה העבודה, אלא שעל פי טענות שהעלתה היא עצמה, ובדומה לנסיבות שבפרשות הנ"ל, היא הייתה מעורבת עמוקות בניסיונות לפרוץ את מסגרת ההעסקה הפורמאלית של העובד, ובפריצתה בפועל. זאת, תוך ניסיונות ל"שרשורו" של העובד מגורם אחד למשנהו, ופגיעה מובהקת בזכויותיו. כל אלה באים לידי ביטוי בהסכם ההשמה, בו לדבריה לקחה על עצמה באופן פיקטיבי את ההתקשרות במקום חברת צרור שאינה "קבלן רשום"; בהסכם עם קבלן שלד בו אין התייחסות לעובד וזכויותיו; בקיימה קשר שפרטיו נותרו בלתי ידועים עם "בעל הבית" קיאן, עליו היא מבקשת להטיל