טענות ב.ס.ט בניה
11. ב.ס.ט בניה טענה כי היא אינה מעסיקה פועלי בניין ולא העסיקה את העובד. כל הפועלים המועסקים בפרוייקטים שהיא מנהלת מועסקים על ידי קבלני משנה. היא עצמה מעסיקה אך את מנהל הפרויקט, מהנדסי ביצוע ומנהלי עבודה. לגרסתה, שנפרשה לראשונה בתצהירו של מר אלי שהם, המהנדס הראשי בחברה (להלן: שהם), לצורך ביצוע עבודות השלד באתר היא התקשרה ביום 18.10.2013 בהסכם עם קבלן שלד 'צרור רועי בניה ופרויקטים בע"מ' (להלן: חברת צרור). חברת צרור, שהייתה מעוניינת לבצע את העבודות באמצעות קבוצת פועלים מסין, ביקשה מב.ס.ט בניה לחתום על הסכם להעסקתם מול סוראל. זאת, מאחר שלדבריה, על פי נהלי משרד הכלכלה, רק קבלן ראשי, להבדיל מקבלן משנה, רשאי להתקשר עם חברת כוח אדם המורשית להעסיק כוח אדם זר בענף הבניה. בהתאם, ב.ס.ט בניה שילמה לסוראל את התשלום בגין העסקת העובדים הסינים, אך חשבונותיה של סוראל קוזזו מחשבונותיה של חברת צרור, שהיא זו שנשאה בעלות הכוללת של הקמת השלד.
--- סוף עמוד 6 ---
מכל מקום לטענת ב.ס.ט בניה, היא לא העסיקה את העובד או כל עובד סיני אחר. ב.ס.ט בניה מעולם לא שילמה לאיש סכומי כסף במזומן – לרבות לקיאן, שאותו אינה מכירה, ולא שילמה שום עלות הנובעת מבניית השלד באתר לאף גורם פרט לסוראל ולחברת צרור. אם וככל שחברת צרור שילמה סכומי כסף נוספים לפועלים מסין, ביניהם העובד, אין לב.ס.ט בניה קשר לכך. לתצהירו של שהם צורפו הסכמים עם סוראל, הסכם שנערך לטענתו עם חברת צרור כקבלן משנה, וכן צורף מסמך שלטענת שהם מהווה "העתק חשבון בגין החודש בו נפצע התובע".
12. בסיכומיה בבית הדין האזורי טענה ב.ס.ט בניה כי מן הראיות עלה כי קיאן הוא זה שקבע את תנאי העסקתו של העובד, היכן יעבוד ומה יהיה שכרו. כמו כן טענה בסיכומיה כי "מי שהעסיק את העובדים הסינים ואף קבע לשם כך כי תאגיד כוח האדם יהיה הנתבעת 1, היא חברת צרור" (סעיף 36 לסיכומים). באותו כתב סיכומים הוסיפה וטענה כי "הנתבעת אינה טוענת גם כיום כי צרור העסיק את התובע שכן לטענת הנתבעת 2 מעסיקיו של התובע הם הנתבעת 1 וצ'אן יון ג'ון (הראיס)" (ס' 23 לסיכומים).
פסק הדין של בית הדין האזורי
13. בפתח הכרעתו ציין בית הדין האזורי כי שתי שאלות עומדות לפתחו: "האחת – האם מעבר לשכר ששולם לתובע במסגרת תלוש השכר שולם לו גם סכום נוסף במזומן ואם כן, מה גובהו? השנייה – זהות הגורם המשלם, במידה ואכן הוכח תשלום".