15. אשר ל"הוכחת הסכום ששולם", בית הדין הפנה לעדויות השונות שנשמעו לפניו מטעם כל הצדדים, שמכולן עלה כי "שכרם של העובדים הסינים בענף הבניה עמד על כ- 700-800 ש"ח ליום". עם זאת, לפי קביעת בית הדין, אין די בכך שהעובד הוכיח שכר מקובל בענף, ועליו הנטל להוכיח מהי יתרת השכר אותה קיבל בפועל. בית הדין זקף לחובתו של העובד את אי הזמנתו של קיאן לעדות, וזאת נוכח מעמדו של קיאן כ"ראיס" או "בעל בית", ולמרות שקיאן ככל הנראה נמצא בישראל. בית הדין הפנה לעדותו של מר בוהדנה לפיה משכורתו של העובד הסיני מורכבת משכר שמועבר על ידי חברת כוח אדם בענף הבניה לעובד וכן משכר נוסף שמשולם במזומן ישירות לעובד על ידי 'ראיס' ו'בעל בית'. בית הדין ציין כי הוכח של'ראיס' או ל'בעל הבית' הייתה שליטה רבה על תנאי העסקתם של העובדים הסינים לרבות העובד. ה'ראיס', ובמקרה זה קיאן, החזיק בדרכונו של העובד ונייד אותו בין החברות המעסיקות. כאמור, העובד לא זימן את קיאן לעדות על אף שהוא עד חיוני להוכחת טענותיו, הן
--- סוף עמוד 8 ---
באשר לזהות הגורם המשלם והן בנוגע להוכחת הסכומים ששולמו. משהעובד לא זימן את קיאן להעיד, אין לו אלא להלין על עצמו.
כמו כן, העובד לא זימן לעדות את מר וו, שלטענתו העביר את סכומי הכסף ששלח למשפחתו בסין, ולא הציג כל מסמך המאשר את טענתו בדבר הסכומים שהועברו.
בית הדין קבע כי על מנת שיורה על הפקת תלושי שכר בסכום מסוים, אין די בטענה לשכר ממוצע או בקירוב. משהעובד לא הוכיח את הסכומים להם הוא טוען, דחה בית הדין את התביעה. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה לא נתן בית הדין צו להוצאות.
הערעור
עיקר טענות העובד
16. העובד טוען, כי בית הדין האזורי קבע בצדק שב.ס.ט בניה הייתה מעסיקתו בפועל, וכי היא הייתה אחראית לכל סכום ששולם לו במזומן, ככל ששולם, מעבר לזה שדווח לסוראל והועבר לו על ידה. העובד טוען כי הוכח בראיות כי שכרו עמד על 700 ש"ח ליום. לא בכדי, אף שהם, שהעיד מטעם ב.ס.ט בניה, אישר מפורשות בחקירתו הנגדית כי העובד לא עבד בשכר של 250 ש"ח ליום כפי שעולה מתלושי השכר. עדות זו כמוה כהודאת בעל דין. העובד טוען כי די היה בעדות זו, בשילוב עם קביעת בית הדין האזורי לפיה ב.ס.ט בניה אחראית לכל סכום ששולם לעובד במזומן, כדי לקבל את התביעה, ולחייב את ב.ס.ט בניה בהפקת תלושי השכר המשלימים. ואם לא די בכך, לכך מצטרפת עדותו של אוחנה, שהעיד בניגוד לאינטרס שלו, כי בתקופה הרלוונטית עובדי הבניין מהגרי העבודה מסין השתכרו סך של 800 ש"ח ליום, וכן עדות העד המומחה מר בוהדנה, שלפיה, מאז שנת 2012 עלה שכרם של עובדי בניין סינים ל-800 ש"ח ליום. בהמשך לכך מציין העובד כי בית הדין לא התייחס לעדותו של ליו, שעבד יחד עימו באותו תפקיד, ותמך גם הוא בגרסתו העובדתית לגבי השכר ששולם לעובדים הסינים. מכאן, שעדות העובד בנוגע לשכרו לא נסתרה, ובשילוב עם יתר העדויות שנשמעו בתיק, הוא הוכיח את טענתו בנוגע לגובה השכר ולאופן בו שולם.