17. העובד טוען כי לא היה מקום לזקוף לחובתו את אי העדתם של קיאן ושל וו. לשיטתו, אין זה הגיוני שנתינים זרים, המבצעים לכאורה בישראל עבירות מס והלבנות הון באופן שיטתי ובהיקפים עצומים, יסכימו להעיד על כך בפני ערכאה שיפוטית, ולהסתכן בהליכים פליליים וגירוש. בנסיבות העניין לא היה מקום להקשות על
--- סוף עמוד 9 ---
העובד, ולהטיל עליו נטל הוכחה בלתי סביר שלא ניתן לעמוד בו. הדבר כלל לא היה נחוץ נוכח עדותו של שהם, שהיה נציגה של ב.ס.ט בניה, והודאתו הברורה והחד משמעית בנוגע לשכרו של העובד.
עיקר טענות סוראל
18. סוראל מדגישה בטיעוניה, כי היא שילמה לעובדים שהעסיקה את הסכומים המגיעים להם בהתאם לדיווח שעות העבודה שאותו קיבלה מב.ס.ט בניה, כנהוג וכמקובל בענף כוח האדם. סוראל לא הייתה צד להסדרים כאלה ואחרים שנוצרו, ככל שנוצרו, בין ב.ס.ט בניה ובין קבלני משנה אחרים מטעמה, ואינה מודעת להסדרים אלה. העובד לא הוכיח שסוראל שילמה לו סכומים נוספים במזומן מעבר לסכומים הנקובים בתלוש השכר. סוראל מדגישה כי בית הדין האזורי קיבל את טענותיה במלואן, וקבע באופן מפורש שאין בעובדה שהיא הפיקה את תלושי השכר ושילמה לעובד את שכרו כדי לחייבה ביתרת שכר, ככל שזו קיימת. בית הדין גם קבע כי לא הוכח שהייתה לה מעורבות כלשהי או אף ידיעה בפועל על תשלום שכר נוסף מעבר לכך. סוראל מציינת עוד, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי בהתאם להסכם בינה ובין ב.ס.ט בניה, שאסר על ניוד העובדים לצדדים שלישיים, ההתקשרות שלה בפרויקט הבניה באתר הייתה אך ורק מול ב.ס.ט בניה, וכי לא היה לה כל קשר לחברת צרור במסגרת זו. לסוראל לא הייתה כל ידיעה על כך שחברת צרור מהווה צד להתקשרות עם העובדים שהועסקו על ידה באתר. כך גם לא הייתה לסוראל ידיעה או מודעות להסדרים שבוצעו לכאורה בין ב.ס.ט בניה וחברת צרור, הנוגעים לסכומי כסף שהועברו במזומן מחוץ לתלוש השכר, ומכל מקום, העובד לא הצליח לקשור אותה להסדרים אלה בבדל ראיה כלשהו.
עיקר טענות ב.ס.ט בניה
19. ב.ס.ט בניה טוענת, כי בעוד שאין היא מערערת על תוצאת פסק הדין, ועל קביעתו של בית הדין האזורי כי העובד לא עמד בנטל הנדרש להוכחת גובה שכרו בפועל, אין לקבל את קביעתו של בית הדין האזורי לפיה יש לראותה כמעסיקתו בפועל של העובד. בהמשך לכך, בפרק טיעוניה שכותרתו "זהות המעביד" מציינת ב.ס.ט בניה, כי מן העדויות שנשמעו עלה כי אין קשר בין העובד ובינה, למעט העובדה שהוא עבד כפועל באתר, כמו מאות פועלי בניין אחרים אשר מועסקים על ידי קבלני משנה שונים, אשר אף אחד מהם אינו עובד שלה. מן הראיות עלה כי לא התקיימו בינה ובין העובד מבחני עזר היכולים להצביע על היותה מעסיקתו של העובד. לטענתה, מעדות העובד עלה כי קיאן שימש כ"ראיס". הוא קבע את תנאי העסקתם של העובדים, והוא