--- סוף עמוד 10 ---
שהעבירם בין אתרי הבניין בהם עבדו. קיאן הפך מ"צינור מקשר לבעל בית". לדברי ב.ס.ט בניה, העובדים הסינים שבידם כוח רב, הם הקובעים את תנאי העסקתם והם ניתקו את הזיקה בינם לבינה. לעניין זה היא מפנה למבחני הפסיקה כפי שנקבעו בפסק הדין בענין כפר רות (דבע (ארצי) נב/3-142 אלהרינאת - כפר רות, פד"ע כד, 535 (1992-1993), להלן: פרשת כפר רות). ביישמה את ההלכה כפי שנקבעה שם על נסיבות המקרה, מציינת ב.ס.ט בניה, כי לא הייתה לה מעורבות בקבלת העובד לעבודה ובהסדרת תנאי העסקתו, לא הייתה לה סמכות לפטרו, ומי שקבע היכן יעבוד ומה יהיה שכרו היה בעל הבית קיאן. בהיעדר ראיה כי קיאן פעל מטעמה, וכאשר העובד לא הציג ולו ראשית ראיה על קשר בינה ובין קיאן, לא ניתן לראות אותה כמעסיקתו. העובד לא זימן את קיאן לעדות, והעיד בעצמו כי אין הוא יודע ממי קיבל קיאן את סכומי הכסף שלכאורה שולמו לו.
ב.ס.ט בניה מציינת עוד כי היא אינה רשאית להעסיק עובדים זרים בענף הבניה. על כן, ככל שחלות חובות הנוגעות להעסקתו של העובד, כגון הפקת תלושי שכר משלימים, הן חלות על סוראל בלבד, ורק אם סוראל לא תמלאן, יחולו חובות אלה עליה.
20. ב.ס.ט בניה מוסיפה וטוענת, כי היא הוכיחה שהתקשרה בהסכם עם חברת צרור כקבלן שלד באתר, ואיתה סיכמה על מחיר קבלני. כמו כן היא הוכיחה, שחשבונותיה של סוראל קוזזו מחשבונותיה של חברת צרור. ראוי לציין כי בניגוד לטענותיה העובדתיות בראשית הדרך, לפיהן נדרשה לחתום על הסכם ההשמה מול סוראל מהטעם שקבלן משנה אינו רשאי להתקשר עם קבלן כוח אדם, בסיכומיה בפנינו טענה ב.ס.ט בניה כי הטעם לכך שחברת צרור לא חתמה בעצמה על הסכם השמה מול סוראל הוא העובדה שלא הייתה באותה עת קבלן רשום. ב.ס.ט בניה מוסיפה כי לא היה מקום לקביעתו של בית הדין האזורי לפיה היה עליה להגיש הודעת צד ג' כנגד חברת צרור. זאת מאחר שלא מדובר בתביעה כספית בגינה ניתן לדרוש שיפוי.
21. ב.ס.ט בניה טוענת עוד, כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו לפיה העובד לא הוכיח שקיבל שכר גבוה מן הנקוב בתלוש, וכי למעט טענות בעלמא שגובו בעדויות סברה ושמועה, לא הביא העובד ראיה ממשית לתמוך בטענותיו לגבי אופן תשלום שכרו. לעובד הייתה אפשרות לזמן לעדות את קיאן או את וו, אך הוא, משיקולים ברורים של נאמנות לחבורה אליה הוא משתייך, נמנע מלעשות כן, על מנת שלא להצהיר על העלמת מס בסכומים גבוהים. לטענת ב.ס.ט "שתי המשיבות בתיק זה, כמו כל תאגידי כח האדם והחברות הקבלניות שאצלן עבד המערער, הסתמכו בהעדר כל טענה מצד