9. זאת ועוד, לטענת המערערים שגתה המפקחת בשניים, עת קבעה שהשילוט כפי שהותקן על ידם אינו סביר. כך וראשית, לטענתם הואיל וטיעוני המשיבה התמקדו רק בטענה ולפיה התקנת שילוט מכל סוג וגודל שהוא הינה אסורה בהתאם לדין וכלל לא עלתה על ידה טענה ולפיה השילוט בתצורתו אסור, הרי שטעתה המפקחת עת- משקבעה כי אין איסור גורף להתקנת שילוט - הוסיפה בחנה, מבלי שנדרשה והדבר היה במסגרת יריעת הדיון, האם השילוט כפי שהוצב הינו סביר בגודלו אם לאו. שנית, טוענים המערערים כי ממילא השילוט סביר וכי קביעת המפקחת ולפיה אינו סביר נובעת מטעותה בפסק הדין- עליה אין מחלוקת – ולפיה מדובר בבנין בן 4 קומות בשעה שמדובר בבנין בן 12 קומות. עוד הינם טוענים, בעניין זה האחרון, שהואיל וקביעת המפקחת הסתמכה רק על תצלומים וסבירות, הרי שאין לה כל עדיפות על ערכאת הערעור המוסמכת ואף יכולה להתערב בקביעתה.
לאור האמור טוענים המערערים כי דין הערעור להתקבל וכי דין פסק דינה של המפקחת בטלות.
10. המשיבה 1 מנגד טוענת כי דין הערעור להידחות על הסף הואיל וגם לו התקבלה הטענה ובהתאם לה הוסמכה חברת הניהול ליתן הוראות בדבר התקנת השילוט, ממילא הודה המערער 1 כי השילוט במיקומו הנוכחי נתלה שלא בהתאם להנחיות חברת הניהול, באשר נתלה שורה אחת מעל.
11. זאת ועוד, ולגופם של דברים – טוענת המשיבה 1 כי לא נפל כל פגם בפסק דינה של המפקחת וזאת, בהינתן שהינו מבוסס על ראיות שלא נסתרו ובהתאם להן לא הייתה הסכמה של בעלי הדירות לדבר התקנת השילוט ונדחו הטענות ולפיהן הוסמכה חברת הניהול לקבוע הוראות בדבר השילוט המותקן על הקירות החיצוניים. עוד טוענת המשיבה 1 כי לשון סעיף 4.4 להסכם הפרטני בינה לבין חברת הניהול, הינה ברורה וכי לא ניתן ללמוד ממנה על דבר הסמכתה של חברת הניהול לקבוע הוראות הנוגעות למסירת חזקה ייחודית בחלקים ברכוש המשותף לידי מי מהדיירים ובהתאמה להתקנת שילוט על קיר חיצוני, המהווה מסירת חזקה כאמור.
זאת ועוד, לטענת המשיבה 1 בהעדר הסכמה כאמור ובהינתן שמדובר בהקניית חזקה ייחודית ברכוש משותף, הרי שממילא התקנת שילוט אינה מהווה שימוש סביר אשר יכול דייר לעשות בלא הסכמה ומשכך, בדין נקבע על ידי המפקחת כי יש להסיר את השילוט.
12. הנני מוצאת לציין כי כמשיבה 2 בערעור צורפה גם נציגות הבית המשותף ואולם, על אף שהערעור הומצא לה כדין ועל כך תעיד תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה ביום 8/11/17, לא הגישה המשיבה 2 עיקרי טיעון בערעור ואף לא התייצבה לדיון בו, אלא שהגישה תשובתה לבקשה לעיכוב ביצוע ותו לא. במסגרת תגובתה טענה המשיבה 1 כי השילוט הוצב שלא בהתאם להליך האישור אשר נקבע על ידי הנציגות ובלא שאושר גודלו או מיקומו. משכך, השאירה הנציגות את ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע לשיקול דעתו של בית המשפט. בבחינת הקדמת המאוחר, הנני מוצאת לציין כי הואיל ובשורת ההכרעה מצאתי לדחות את הערעור, בהינתן גישתה של הנציגות ממנה עולה כי אף לטעמה אין להתערב בפסק דינה של המפקחת, הרי שלא מצאתי כל רבותא בכך שלא התייצבה לדיון בערעור.
דיון והכרעה;
13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ולהלן יפורטו טעמי.