14. ראשית, הנני סבורה כי נקודת המוצא של המפקחת הינה נכונה- קרי בהינתן שמדובר בקביעת זכויות לשימוש ברכוש המשותף ובכלל זה למסירת חזקה בחלקים מהרכוש המשותף, הרי שאין מדובר בסמכות המוקנית בדין לנציגות הבית המשותף, אלא שמדובר בנושאים קניינים, אשר הסמכות להחליט בהם מסורה לבעלי הדירות. בהקשר זה גדר סמכותה של נציגות הבית המשותף קבוע בסעיף 65 הקובע כי הנציגות: "תיכון ותפעל לפי הוראות התקנון" וכן, בסעיף 69 הקובע כי: "הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא ומתן אחר בשם כל בעלי הדירות."
ודוק, הוראות חוק המקרקעין, אינם מסמיכים את הנציגות לקבל החלטות בנושאים הנוגעים לדבר השימוש ברכוש המשותף ובכלל זה בפרט בכל הנוגע להקניית חזקה ברכוש המשותף ומשכך, סמכות זו מסורה כאמור לבעלי הדירות.
15. אין חולק כי בעלי הדירות לא נתנו הסכמתם הישירה לדבר התקנת השילוט והמערערים אף טענו מפורשות כי אינם נדרשים להסכמתם, בהינתן שקיבלו הסכמת הנציגות וחברת הניהול. בהינתן שכך, צדקה המפקחת עת בחנה האם הוכחה טענת המערערים ולפיה הסמכות הוקנתה – בבחינת שליחים- לנציגות או לחברת הניהול. בהקשר זה, באשר לנציגות, הוסיפה המפקחת וקבעה כי מתוך עדות נציג הנציגות ולפיה לא הותקן השילוט בהתאם להוראותיה – נובע שזו לא נתנה הסכמתה להתקנה במתכונתה (במאמר מוסגר אציין כי על חלק זה בהכרעת המפקחת לא ערערו המערערים) ומשכך, פנתה לבחון האם הוקנתה סמכות כאמור לחברת הניהול.
16. אקדים ואציין כי באשר להסמכתה של חברת הניהול, הנני סבורה כי פסק דינה של המפקחת אמנם חסר, הואיל ואין בו התייחסות לטענה בדבר סמכותה המבוססת על הסכמי הניהול הפרטניים. יחד עם זאת וכפי שיפורט להלן, הואיל ובשורת ההכרעה, הנני סבורה שתוצאתו נכונה, הרי שלטעמי אין מקום לקבל את הערעור הגם החסר בפסק הדין.
כך, פתחה המפקחת וקבעה כי הסכם הניהול אשר צורף להסכם השיתוף אינו הסכם תקף אלא הינו בבחינת טיוטת הסכם, אשר בוטלה ממילא במסגרת ההסכמים הפרטניים אשר נחתמו על ידי בעלי הדירות. באשר לקביעתה זו של המפקחת לא ערערו המערערים , אלא שכאמור טענו שגם בהינתן תחולתם של הסכמי הניהול הפרטניים- הוסמכה חברת הניהול ליתן הוראות הנוגעות לשימוש ברכוש המשותף ובכלל זה גם ליתן הוראות המתירות תליית שילוט על הקירות החיצוניים.
טענתם זו משתיתים המערערים על הוראות סעיף 4.4 להסכם הניהול הפרטני עליו חתמה המשיבה. בהקשר זה, לית מן דפליג שהמפקחת אמנם קבעה תחולתם של ההסכמים הפרטניים ואולם- הגם שהטענה נטענה על ידי המערערים בסיכומיהם- לא בחנה האם בהסכמים הפרטניים קיימת הסמכה של חברת הניהול למתן הוראות הנוגעות לשילוט.