48. זמן סביר
חוק החוזים (תרופות) התשל"א – 1970 (להלן:"חוק התרופות") קובע בסעיף 8, כי;
"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה".
כלומר, ממועד גילוי ההפרה עומד לנפגע פרק זמן "סביר" לביטול החוזה.
בפסיקה ובספרות נאמר, כי סבירות פרק הזמן למתן הודעת ביטול תבחן לפי "נסיבות העסקה הקונקרטית, מהותה, התנהגות הצדדים, מידת הדינמיות בשוק הרלוונטי...וכיוצא באלה" (מ' דויטש, ביטול חוזה בעקבות הפרתו, 276 (1993), להלן: ביטול חוזה). הסדר זה של הצבת מגבלת זמנים על ברירת הביטול נועד, בין היתר, להגן על אינטרס ההסתמכות של המפר באשר להכרעת הנפגע כיצד בדעתו לנהוג ביחס לביטול או להמשך הקשר החוזי על אף ההפרה, וכן כדי למנוע מצב בו הנפגע ינצל את ההפרה כדי להתמודד עם תנודות השוק בתחום שבו בוצעה העסקה (ביטול חוזה, 277-276). (ראו ע"א 7862/11 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' איתמר מרקור, (פורסם בנבו, 1.10.2013,. שלו ואדר, עמ' 649-650.
49. בענייננו, מנדלמן לא עשה שימוש בזכותו לבטל את ההסכם אלא בשנת 2016, מועד הגשת התביעה שכנגד, קרוב לשלוש שנים ממועד ההפרה. בין מועד ההפרה לבין מועד הביטול היו ניסיונות בין הצדדים להגיע לידי הבנה. מהתנהגותם של מנדלמן עולה כי הם לא גיבשו דעה נחרצת וסופית האם לאכוף את החוזה, תוך דרישה לפיצוי מוסכם וסעדים נוספים או ביטול ההסכם תוך דרישה לפיצוי המוסכם. מהתנהלות זו אין להסיק כי מנדלמן ויתרו על ברירת הביטול העומדת להם. על פי הפסיקה, זכות לביטול חוזה אינה מתבטלת בחלוף הזמן הסביר, שכן בחלוף תקופה זו רשאי הנפגע "לחדש" את ברירת הביטול על ידי מתן ארכה נוספת לביצוע החוזה. כלומר, בחלוף "הזמן הסביר" המפר "חסין מפני הפעלה מפתיעה של זכות הביטול ולא מפני הפעלת הזכות בכלל". ראה דברי הנשיא, כתוארו דאז, ברק ברע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 787 (2000); להלן: "עניין שיכון ופיתוח" וכן ביטול החוזה, 276; שלו ואדר 618-619, וכן את עמדת השופט י' טירקל, בדעת מיעוט בעניין שיכון ופיתוח, בעמ' 793-794, וההפניות שם).
50. על רקע זה –משך הזמן הממושך מיום חתימת ההסכם ועד הפנייה לבית המשפט, המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים וההפוגות של חוסר מעש של שני הצדדים, השתהותם במימוש זכותם, אין מנוס אלא לראות בהתנהגותו של מנדלמן כמי שנתן ארכה לכהן לתקן את ההפרה, בדרך של התנהגות, וזאת עד ליום הגשת התביעה שכנגד. האם ניתן לראות במועד זה "זמן סביר" לפי סעיף 8 לחוק התרופות? בבואנו להשיב על שאלה זו יש לזכור כי סבירות זמן הביטול אינה זהה בכל מקרה ותלויה בנסיבותיו הייחודיות של המקרה (עניין שיכון ופיתוח, 786 וההפניה שם). בענייננו, שקלתי את לוחות הזמנים שנקבעו בהסכם, המועד שנרשמו הערות האזהרה המלאות, את הפגישות והמשא ומתן שניהלו הצדדים, המועד שהגיש כהן את כתב תביעתו, והגעתי למסקנה כי המועד שניתנה הודעת הביטול אינו חורג מ"מתחם הסבירות".