ההכרעה באשר לבטיטו
25. דחיית התביעה נגד בטיטו היא כמעט מובנת מאליה:
ראשית, אין מחלוקת כי בחודש ינואר 2011 הסכימו התובע ואיתמר על העברת 200,000 ₪ נוספים לעמותה. אין חשיבות לעניין אחריותו של בטיטו, אם מדובר בהלוואה כטענת התובע, או בתרומה כטענת איתמר.
שנית, אין מחלוקת שעקב קשיים כלכליים בעמותה, ביקש איתמר כי הסכום יינתן בשיק פתוח ללא שם מוטב, והתובע נעתר לבקשה ומסר לאיתמר את השיק. בנסיבות אלה, גם התובע הבין שהמטרה היא לפרוע את השיק באמצעות אדם אחר.
שלישית, אין מחלוקת שאיתמר פנה אל בטיטו שיפרע עבורו את השיק. בטיטו נעתר לבקשה, פרע את השיק במזומן ומסר את הכסף לאיתמר.
רביעית, אין כל ראיה שבטיטו נטל ולו שקל מהסכום הנ"ל לכיסו.
חמישית, לפי עדות בטיטו ועדות איתמר, כל הסכום במלואו נמסר במזומן לאיתמר לצרכי העמותה. בסעיף 8 (ג) לסיכומי התובעים, הם עצמם טוענים כי הסכום שימש כמשכורות לעובדים.
26. צירוף מכלול העובדות, מעלה באופן ברור כי לא היתה כל עילה לתבוע את בטיטו באופן אישי. התובעים ידעו היטב, כי מדובר בסכום שהם ביקשו לתת לעמותה (בין כתרומה ובין כהלוואה), לאחר הידברות מול איתמר, סכום אשר הגיע ליעדו ולמטרה לשמה נמסר.
27. בסיכומי התובעים, עשה ב"כ התובעים שימוש חוזר ונשנה בהכללה: "הנתבעים", מבלי להבחין בין הנתבעים 4 ו-5 לנתבע 10, כאשר ברור כי כל הטענות הכוללניות הללו מופנות לנתבעים שהיו בקשר עם ניהול העמותה, ולא לבטיטו.
28. באשר לבטיטו, נטען בסיכומים רק כי עצם העובדה שהוא זה שפרע את השיק, מעבירה אליו את הנטל להוכיח לאן הלך הכסף.
אין שחר לטיעון זה.
ניתן היה להתרשם, כי בטיטו הוא אדם תמים, שנתבקש לסייע לתובע ולאיתמר כ"צינור" להעברת הכסף.
התובע עצמו אישר את ההסכמה לתת את הכסף לעמותה באמצעות איתמר.
התובע עצמו אישר שאיתמר ביקש שהכסף יועבר בשיק ללא שם מותב.
נסיבות העניין מחוזקות בשתי עדויות, הן של בטיטו והן של איתמר, ללא כל עדות (או אפילו טענה) אחרת, כי כל הכסף במלואו עבר לאיתמר לצרכי העמותה.
חברות עם איתמר, איננה מקימה אחריות חוזית או נזיקית.
29. הטענה בסיכומים, כי יש לראות בבטיטו "משתף ומשדל" לפי פקודת הנזיקין, היא חסרת יסוד, ונדמה שגם ב"כ התובעים יודע זאת, שכן ממכלול הנסיבות ברור כי מדובר באדם תמים, שרק ביקש לסייע באופן טכני לאיתמר לגבות את השיק, ותו לא.
30. מדובר אפוא בתביעת סרק מיותרת וחסרת יסוד, ובנסיון "לגרור" אדם תמים ללא כל פגם בהתנהלותו, להליך ארוך ומסורבל. צר הדבר שהתובע שוכנע בתמימותו, לצרף את הנתבע 10 בטיטו לתביעה, ללא כל ראיה המטילה עליו אשם כלשהוא, כאשר היה ברור כי הוא רק שימש "מכשיר" להעברת הכספים.
31. אני דוחה אפוא את התביעה נגד הנתבע 10 בטיטו, ומחייב את התובעים, בנסיבות העניין, בתשלום הוצאות לדוגמה לזכותו של הנתבע 10 בטיטו בסכום כולל של 35,100 ₪.