40. תרומה או הלוואה
אין מחלוקת שהצדדים לא ערכו הסכם הלוואה מסודר לגבי אף אחת מהנתינות. לפיכך יש להכריע על יסוד העדויות, אם הכסף ניתן כהלוואה או כתרומה.
41. לא היתה מחלוקת כי לפחות חלק מהסכומים (כגון הסכום הראשון בסך 100,000 ₪), ניתנו כהלוואה. באשר לסכומים אחרים שנתקבלו, הנטל על התובעים להוכיח כי אכן מדובר בהלוואה שהיה ברור לשני הצדדים שיש להשיבה. העובדה שאין הסכם הלוואה מסודר, מקימה משוכה גבוהה למדי בפני התובעים.
42. התובעים טענו כי הוכיחו שמדובר בהלוואה, שכן הוחזרו להם חלק מהסכומים.
דא עקא, מרגע שאף הנתבעים מסכימים כי חלק מהסכומים ניתנו כהלוואה, וחלקם כתרומה, וכאשר לפחות לגבי הסכום הראשון של 100,000 ₪ אין חולקין כי מדובר בהלוואה, שהעמותה החלה להחזיר אותה, אולם בשלב מסויים הפסיקה עקב קשיים כלכליים - הרי שאין בעצם ההוכחה של החזרים אלה ואחרים, כדי להרים את נטל ההוכחה כי מדובר בהלוואה ולא בתרומה לגבי כל סכום וסכום בנפרד.
43. ממכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט עלה בברור, כי הנתבעים 4 ו- 5 לא היו מעורים כלל במערכת היחסים בין התובעים לעמותה ולאיתמר.
איתמר הוא זה שניהל את כל מערכת היחסים הזו.
אשר על כן, הנתבעים 4 ו- 5 לא נתנו עמדה ברורה באשר לשתי הסוגיות הראשונות שבמחלוקת: גובה הסכומים והשאלה אם מדובר בהלוואה או בתרומה. הנתבעים נסמכו אפוא רק על הרישום בספרי העמותה, לפיו מדובר במתן של 234,245 ₪ כתרומה בשנת 2011. זאת ותו לא.
44. דווקא התובעים ביקשו לזמן את איתמר כעד תביעה מטעמם, ועדותו הבהירה את טיב המחלוקת באשר לשתי השאלות הראשונות:
איתמר הסביר, כי מבחינת העמותה, היתה הלוואה אחת בלבד, היא ההלוואה שנפתחה בבנק מזרחי בסך 100,000 ₪, הלוואה שהעמותה אכן החזירה אותה לשיעורין.
פרט לכך, מירב הסכומים האחרים ניתנו כתרומות ולא כהלוואות.
45. למרות אמירה כוללנית זו של איתמר, בהמשך עדותו, אישר איתמר כי שלושת השיקים שנפרעו לטובת חברות החלפת כספים, בסך כולל של 98,000 ₪, ניתנו לעמותה כ"הלוואת גישור" והוחזרו לתובע זמן קצר לאחר מכן בהעברות בנקאיות.
נותר אפוא להכריע לגבי יתרת הסכומים שניתנו, אם מדובר בתרומה או בהלוואה.
46. הערכה כללית של הראיות
הדמויות היחידות שהיו בסוד מתן הכסף מהתובע לעמותה, היו התובע מזה ואיתמר מזה. לא היתה כל טענה כי מאן דהוא אחר היה מעורב במשא ומתן ובפרטים שסוכמו באיזה משבע הנתינות הכספיות המפורטות לעיל.
משלא נערכו הסכמי הלוואה מסודרים, ואין כל מסמכים לגבי הסכמות הצדדים, נמצא שרק התובע ואיתמר יכולים לדעת אם מדובר היה בהלוואה או בתרומה.
47. ב"כ התובעים טען לחוסר תום לב של הנתבעים 4 ו- 5, בכך שמסרו תצהירים קצרים ונמנעו להציג גרסה אלטרנטיבית לטענת התובע. עוד נטען, כי הכחשת המתת ומנגד טענה שאם ניתן היה זה בגדר תרומה, הן טענות עובדתיות סותרות.
לא מצאתי ממש בטענות אלה.
הגם שעורכי דין נוטים להעמיס תצהירים בעדויות סברה, עדויות שמיעה וטיעונים משפטיים – הרי שמי שאיננו יודע דבר, איננו יכול "להמציא" גרסה לצורך התצהיר. תצהיר אמור לפרט גרסה עובדתית שעד יודע מידיעתו האישית.
אין מקום במסגרת תצהיר לפרושֹ הערכות המהוות עדויות סברה, או דברים ששמע העד מאחרים, המהווים עדות מפי השמועה.
48. בענייננו, הוכח בבירור, כי הנתבעים 4 ו- 5 לא ידעו דבר בזמן אמת דבר וחצי דבר על סכומי הכסף שנתנו התובעים לעמותה באמצעות איתמר, למעט הסכום המופיע כתרומה במסמכי העמותה, וכי הם לא ידעו אם מדובר בהלוואה או בתרומה.
אכן, ניתן לבחון אם עצם אי ידיעה ואי מעורבות זו, מגיעה כדי התרשלות, כפי שטען ב"כ התובעים, אולם ברגע שהנתבעים 4 ו- 5 בפועל לא ידעו מה ניתן ובאלו תנאים, הרי שלא ניתן לייחס להם "חוסר תום לב" או "סתירה של טיעון עובדתי".