34. על הלכה זו חזר לאחרונה כב' השופט ברנר בתיק פש"ר (ת"א) 4672-04-17 חדוד יעוץ בע"מ נ' דניאל ליבאי (30.4.17) [פורסם במאגרים] (להלן: "פס"ד חדוד"):
"נקדים ונאמר כי מתן צו כינוס נגד אדם הוא צעד בעל משמעות מרחיקת לכת מבחינתו, ופגיעתו קשה במיוחד כאשר מדובר בצו שניתן לבקשת נושה, קרי, צו שנכפה על החייב על אפו ועל חמתו. צו הכינוס מפקיע למעשה מידי החייב את השליטה בנכסיו, והוא נכנס למשטר קפדני של פיקוח על הכנסותיו והוצאותיו, ויציאתו מהארץ מעוכבת, וחלות עליו מגבלות רבות אחרות. לפיכך נדרשת הקפדה יתרה על קיומם של התנאים המוקדמים למתן צו כינוס, בטרם יינתן צו כזה".
35. באשר לקיומה של מחלוקת כנה לעצם קיום החוב, נקבע בפסיקה כי הליך פשיטת הרגל לא נועד לעקוף מסלול של בירור דיוני בערכאה אזרחית, מקום בו משתכנע ביהמ"ש שאכן קיימת מחלוקת שכזו לגבי עצם החוב, ראו בעניין זה פש"ר (חיפה)1190/07 סונול ישראל בע"מ נ' איבי (2.1.08)[פורסם במאגרים]; פש"ר (חיפה) 37381-04-12 ניב ויגדור נ' כונס הנכסים הרשמי (18.11.12) [פורסם במאגרים].
כך נקבע בפש"ר (ת"א) 1515/04 ד"ר יוסף במירה נ' גרינברג שלמה (15.7.04) [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין במירה"):
"הלכה פסוקה היא, כי אין להשתמש בביהמ"ש לפשיטת רגל כקיצור דרך, שנועד להחליף תביעה אזרחית כנגד חייב נטען. הלכה זו יפה אף במקרים בהם לרשות הנושה טענות כבדות משקל שקשה לערור עליהן, ההופכות את תביעתו מתאימה להידון בהליכים של סדר דין מקוצר. אף במקרה זה, חובה על הנושה להשיג תחילה פסק דין, ורק אז לנסות ולאוכפו בביהמ"ש של פשיטת רגל: זאת ממש כשם שאין הנושה יכול לפתוח הליכי הוצל"פ, אלא אם קיים בידו פסק דין, יהיה זה פסק דין רגיל, או פסק דין שניתן בהעדר הגנה בהליכי סדר דין מקוצר".
36. ואכן לא למיותר להפנות בעניין האחרון הנזכר לעיל להלכה הקובעת שהליכי הוצל"פ יש לבסס על פסק דין הכולל חיוב אופרטיבי:
"על כן, במצב בו לא ניתן לבצע פסק באמצעות הליכי הוצל"פ מחמת שלא נכלל בו סעד אופרטיבי, על הנושה לנקוט בהליכים נוספים בערכאה השיפוטית המתאימה בנסיבות העניין לצורך קבלת סעד אופרטיבי לביצוע החיוב, ובמעמד זה יתאפשר לחייב להעלות את טענותיו לעניין זה, ככל שישנן". ראו רע"א 4448/16 ישראל ארלנגר נ' היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים (26.12.16) [פורסם במאגרים] (להלן: "עניין ארלנגר").
כשהלכות אלו הן נר לרגליי, אבחן כעת את השאלות העומדות לדיון.