האם התקיים התנאי הקבוע בסעיף 7(1)(2) לפקודה, דהיינו – האם קיים חוב קצוב שיש לשלמו מיד או בזמן עתידי? האם אכן קיימת "מחלוקת כנה"?
46. לחלופין, וגם אם מסקנתי בשאלת הפורום והסמכות הייתה שונה, והייתי מגיעה למסקנה כי לבית משפט זה יש סמכות לבחון קיומו של חוב ו"מחלוקת כנה", סבורה אני כי אכן הוכחה מחלוקת שכזו הדורשת ליבון על ידי הפורום המתאים, הוא מוסד ה – ICC.
47. בעניין זה אין לי אלא להפנות שוב לממצאי בפרק הקודם, לפיהם בפסק הבוררות אין הוראה אופרטיבית לתשלום הסך של 140 מיליון דולר. גם בהבהרה (נספח 9 לבקשה) אין כדי להואיל למבקש, שכן הבהרה זו נדחתה, ולדברי מומחה המשיב, שלא נסתרו – משנדחתה ההבהרה לפסק הבוררות היא אינה הופכת לחלק מפסק הבוררות ולא ניתן להסתמך על הדברים שנאמרו על ידי הבוררים במסגרת נימוקיהם לדחייה – ראו דברי מומחה המשיב בעמ' 44 שו' 25-31; עמ' 49 שו' 23; עמ' 81 שו' 29. לשיטתו, גם אם נבחן את דברי הבוררים בנימוקי הדחיה, עולה מהם שהדרישה לתשלום 140 מיליון דולר נדחתה במפורש, וכל שנקבע הוא שהסכם הפשרה שרירי וקיים. עוד אומר מומחה המשיב שאין להסיק מכך שהסכם הפשרה תקף, שישנה בהכרח חובת תשלום היתרה, וגישה זו של המבקש מהווה למעשה, בלשונו: "cherry picking" (עמ' 53 שו' 12). וביתר פירוט: " כך שברור בית הדין לבוררות לא הסיק מעצם העובדה שהסכם הפשרה הוא תקף בעניין התחייבות התשלום מכיוון שלענות על כך, בשביל להשיב על כך, צריך היה להביט על כל העובדות, על כל התנאים" (עמ' 54 שו' 30-32).
48. כשנשאל מומחה המשיב מיהו הגורם שיכריע בשאלת קיומו של חוב מכוח הסכם הפשרה, מפנה מומחה המשיב שוב למוסד הבוררות (עמ' 58 שו' 5-6), או אז אותו מוסד בוררות יכריע האם קיים מעשה בית דין בעניין אכיפת יתרת התשלום, וזאת לנוכח סעד מס' 15 שנתבע ע"י המבקש ונדחה בבוררות (עמ' 59 שו' 27).
49. גם מומחה המבקש הסכים בסופו של יום שעד למועד מתן פסק הבוררות לא קמה חובת תשלום הסך של 140 מיליון דולר (עמ' 62 שו' 21-23), ואף נותן לכך הסבר המתיישב עם ההיגיון והשכל הישר – לא יתכן שהמבקש, מצד אחד, יטען (כפי שטען בבוררות) שהסכם הפשרה מבוטל ומאידך, שעל המשיב לפעול על פיו ולשלם את היתרה (עמ' 64 שו' 20-23), וראו כאמור סעיף 363 לפסק הבוררות. לשיטת מומחה המבקש, לאחר שנקבע שההסכם תקף יש לפעול על פיו ולשלם את יתרת התשלום, ראו דבריו בעמ' 119 שו' 7-13.