50. אם אסכם עד כה, גם לשיטת המבקש חובת התשלום התגבשה רק לאחר מועד מתן פסק הבוררות (31/10/14); המבקש אף אישר בחקירתו שהיה צורך להמתין 15 יום בטרם התגבשה חובת התשלום, ראו חקירתו בעמ' 220 שו' 3-6. כלומר – על מנת שבית משפט זה יגיע לכלל מסקנה שקיים חוב שאין לגביו מחלוקת כנה, עליו לבחון את ציר הזמן שלאחר ה – 31/10/14; עליו לבחון האם טענות ההגנה שמועלות על ידי המשיב חופפות את אלו שהועלו בבוררות, כטענת המבקש; עליו לפרש את פסק הבוררות ולבחון האם כל אחת מהטענות נבחנה לגופה ונדחתה, כטענת המבקש – כל זאת כשאין מחלוקת שהדין החל על הסכם הפשרה הוא הדין השוויצרי וקיימת תנית בוררות המסמיכה את מוסד ה – ICC לפסוק בטענות ההדדיות של הצדדים, ובכלל זה ניהול הליכי בינים.
51. כפי שכבר ציינתי בפרק הקודם, סבורה אני כי לבית משפט זה כלל אין סמכות לעשות כן, והבקשה כפי שהוגשה מהווה משום קיצור דרך וניסיון לחסוך בהליך בוררות נוסף, הליך בו יעלה המשיב בין היתר טענה של מעשה בית דין בעניין תשלום יתרת התמורה. אציין בעניין זה שגם מומחה המבקש אישר שניתן היה מלכתחילה לנסח טוב יותר את הסעדים שהתבקשו על ידי המבקש בהליך הבוררות (ראו עדותו בעמ' 127 שו' 20-23) ושלמעשה הבוררים לא יכלו לפסוק בסעד שלא התבקש (עמ' 143 שו' 8-13).
52. ואדגיש שוב - גם אם אתעלם מבעיית הסמכות ומקום השיפוט, התרשמתי ש"במחלוקת כנה" עסקינן, מחלוקת המצדיקה את בירורה בפורום המתאים, בטרם ננקטים הליכי הוצאה לפועל. ראשית אפנה למכתב המשיב שנשלח לאחר מתן הפסק, בו נכללה דרישת התשלום (נספח 7 לבקשה); מכתב זה נענה במכתב המשיב מיום 10/11/14, ראו נספח 8, כשלשיטת המשיב פסק הבוררות פטר אותו מתשלום, היות וסעד מס' 15 של המבקש נדחה (הבקשה לתשלום הסך של 140 מיליון דולר). תשובתו זו של המשיב הולידה את בקשת ההבהרה (נספח 9) וההחלטה בה (נספח 10). או אז נוהלה תכתובת נוספת (ראו נספח 14 לבקשה); וביום 17/1/15 השיב המשיב לדרישת התשלום, ראו נספח 15. שוב טוען המשיב שדרישת התשלום נדחתה בפסק הבוררות וכי המבקש מנוע מלדרוש סכום זה על יסוד אותם נימוקים. כמו כן מפרט המשיב שורה של הפרות לכאורה של המבקש השומטות את הקרקע, לשיטתו, מחובת התשלום.
53. בעניין טענת "מעשה בית דין" כפי שהועלתה על ידי המשיב, אציין כי על פניו נראה שגם מומחה המבקש הודה שלמעשה אחד הסעדים החלופיים של המבקש בבוררות התייחס לתשלום יתרת התמורה, ראו דבריו בעמ' 135 שו' 1-7, ודברי מומחה המשיב בעמ' 38 שו' 4-5; עמ' 40 שו' 29-30. מומחה המשיב ציין כאמור כי הסמכות להכריע בשאלת קיומו של מעשה בית דין, על פי הדין השוויצרי, נתונה למוסד לבוררות, ראו עמ' 59 שו' 27. מכאן – שכל עוד ישנה מחלוקת כנה בשאלה האם רשאי המבקש לתבוע את יתרת התמורה או שמא עילה זו "נבלעה" בפסק הבוררות, לאור סעד מס' 15, איני יכולה לקבוע שהחוב אינו שנוי במחלוקת.