9. בין הצדדים החלו להתגלות סכסוכים ואי הבנות אשר הובילו לחתימת הסכמים נוספים בהמשך הדרך. אחד מההסכמים הללו הוא הסכם מיום 1.11.11 המכונה בין הצדדים "הסכם הפשרה" (להלן: "הסכם הפשרה"). אפנה כבר כעת לעדותו של המבקש בהליך זה, בה הוא מפרט את הרקע, לטענתו, לחתימת הסכם הפשרה, ראו עמ' 242 שו' 11; עמ' 250 שו' 23-24, ומכנה את המשיב: "גנב וכלומניק" (עמ' 239 שו' 12). בהסכם הפשרה נקבע בין היתר שעל המשיב לשלם למבקש סכום כולל של 205 מיליון דולר במועדים שנקבעו בהסכם הפשרה. הסכם זה נחתם בישראל, כשכל אחד מהצדדים לו היה מיוצג ע"י עו"ד ישראלי. אין מחלוקת שעוד בטרם כריתת הסכם הפשרה שילם המשיב למבקש בישראל סך של 15 מיליון דולר; לאחר חתימת ההסכם העביר המשיב למבקש בשני תשלומים שונים סך כולל נוסף של 50 מיליון דולר, וראו עדותו של המבקש בעמ' 260 שו' 11-14. לטענת המבקש, את יתרת התשלום בסך 140 מיליון דולר (להלן: "יתרת התשלום") היה על המשיב להעביר למבקש בהתאם למועדים הנקובים בסעיף 4.1.4 להסכם הפשרה, דהיינו כל שלושה חודשים החל מיום 31.3.12 ובכפוף לתנאים המפורטים בהסכם.
10. בסיפת סעיף 4.1 להסכם הפשרה נקבע כי מלוא יתרת התשלום תעמוד לפירעון מיידי וזאת תוך 60 ימי עסקים היה ותתקיים אחת משלוש האופציות הבאות:
א. חברת טרמפוס ו/או אחת או יותר מחברות הבנות שלה יכנסו להליכי פירוק;
ב. יתבצע שינוי שליטה בחב' טרמפוס מכל סיבה שהיא;
ג. תתבצע מכירה של כל או של חלקים מהותיים מנכסי טרמפוס.
בסעיף 10 להסכם הפשרה הוסכם בין הצדדים כי כל סכסוך ביניהם, לרבות עניין פרשנותו, הפרתו, ביטולו, ידונו בבוררות בפני מוסד ה-ICC והכרעתו תהא סופית ומכרעת (להלן: "תנית הבוררות").
11. ביום 12.3.12 הגיש המבקש תביעה לביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד המשיב, שמספרה ת"א 19403-03-12. התביעה שהוגשה הייתה תביעה כספית על סך 150 מיליון ₪ וכן התבקשו בה סעדים הצהרתיים וצווי עשה. בין היתר התבקש ביהמ"ש להצהיר שהמבקש הינו הבעלים החוקי, המלא והמוחלט של 100% ממניות חב' טרמפוס; ביהמ"ש התבקש להצהיר שהסכם הפשרה בטל ומבוטל ונחתם בעושק ובכפייה; בנוסף התבקש ביהמ"ש לחייב את המשיב בסכום של 150,000,000 ₪.
12. לאחר הגשת התביעה בישראל, הגיש המשיב בקשה לעיכוב הליכים בשל תנית הבוררות ותנית דין זר, לפי סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). המשיב הפנה לתנית הבוררות הייחודית הנכללת בהסכם הפשרה לפיה כל הסכסוכים ובכלל זה צווי ביניים ידונו בבוררות חוץ בשוויץ עפ"י הוראות הדין השוויצרי, ומשכך התבקש ביהמ"ש להורות על עיכוב ההליכים בתיק. המבקש התנגד למבוקש אולם בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובענה שנזכרה לעיל תימחק ללא צו להוצאות והסכסוך בין הצדדים יעבור לבוררות בינלאומית בשוויץ בפני שלושה בוררים ממוסד ה-ICC. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, ראו פסק דינו של כב' השופט זמיר מיום 1.7.12.