13. בעקבות הסכמה זו, הגישו שני הצדדים תביעות הדדיות בפני מוסד הבוררות בשוויץ. המשיב טען בין היתר שהמבקש הוא זה שהפר את הסכם הפשרה ועל כן אינו חב דבר למבקש; המבקש מצדו טען כי יש לבטל את הסכם הפשרה ויש לחייב את המשיב בתשלום סכומים העולים כדי יתרת התשלום שטרם סולקה עפ"י הסכם הפשרה, ראו בעניין זה סעד מס' 15 אשר נתבע על ידי המבקש כסעד חלופי, וצוטט בסעיף בסעיף 80 לפסק הבוררות. וזהו לשונו של סעד מס' 15 שבקש המבקש (להלן: "סעד מס' 15"): "כחלופה לבקשת הסעד (14)... (15) מצווה על התובע (המשיב) לשלם למשיב (המבקש) 140,000,000 דולר פחות הסכום שיוערך על ידי בית הדין לבוררות מן היושר והצדק...". הבוררים התייחסו לסעד מס' 15 בסעיף 77 לפסק הבוררות עת תיארו את הנתבע במסגרת הבוררות שבפניהם, כדלקמן: " לחלופין, אם ימצא שהסכם הפשרה נותר בתוקפו...לחלופין, המשיב (המבקש) צריך להיות זכאי לתשלום של החלק הנותר של סכום הפשרה, כלומר 140 מיליון דולר".
14. ביום 31/10/14 הוציא לפניו מוסד הבוררות את פסק בוררות, (לעיל ולהלן: "פסק הבוררות"). אציין כי לבקשתי פסק הבוררות תורגם במלואו לשפה העברית, בנוסח המקובל על שני הצדדים. בסופו של יום נקבע כי הסכם הפשרה עומד בעינו וכי על הצדדים להמשיך לפעול על פיו, ראו סעיף 356 לפסק הבוררות. בסעיפים 358 עד 365 לפסק הבוררות מתייחסים הבוררים לשאלה: "האם המשיב זכאי לתשלום של 140 מיליון דולר", ומסבירים בסעיף 358 שהכוונה לסכום "המייצג את חלקו של סכום הפשרה שטרם כוסה", ומשיבים על כך בשלילה. הנימוק לכך מופיע בין היתר בסעיף 363 לפסק הבוררות: "המשיב (המבקש) לא יכול באופן לגיטימי לצפות מהתובע (המשיב) לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות בו בזמן שהמשיב (המבקש) דוחה לחלוטין את החוזה במלואו".
15. המבקש בבקשתו מנתח את הממצאים העובדתיים של פסק הבוררות (ראו סעיפים 35-57 לבקשה). לטענתו, מפסק הבוררות עולה מסקנה חד משמעית והיא שהמשיב חייב למבקש את יתרת התמורה בסך 140 מיליון דולר, שכן נקבע שהסכם הפשרה שריר וקיים ויש לפעול על פיו. עוד מציין המבקש שטרמפוס נכנסה להליכי פירוק עוד ב-21.11.12, עובדה שכלל אינה שנויה במחלוקת, ומשכך ומאחר ואחד התנאים לתשלום יתרת התמורה התקיים, היה על המשיב להעביר את הסך האמור ומשלא עשה כן יש לראות ביתרת התשלום כחוב שאינו שנוי במחלוקת. אציין כי המבקש אינו מכחיש שאכן עפ"י פסק הבוררות כל המועדים לתשלום עפ"י הסכם הפשרה היו מוקפאים עד מתן פסק הבוררות, אולם משהופשרו מועדים אלו, ומאחר ולפחות אחד מהתנאים לתשלום יתרת התשלום התקיים (פירוק טרמפוס), התוצאה המתבקשת היא קיומו של חוב שאינו שנוי במחלוקת, כאמור לעיל.