19. בכל הנוגע לתנאי הנזכר בסעיף 7 (3) לפקודה, המחייב שמעשה פשיטת הרגל שעליו נסמכת הבקשה אירע תוך 3 חודשים לפני הגשתה, מציין המבקש בבקשתו שורה של מעשי הברחת רכוש המקימים לטענתו את התנאי הנדרש. כך מזכיר המבקש בין היתר הברחת דירה של המשיב המצויה בניו-יורק לאחיו של המשיב, מר ישראל גרמן ורעייתו, בסכום זעום של 210,000 דולר ארה"ב. הברחה זו נעשתה כביכול ביום 17.10.14. כמו כן מזכיר המבקש את הברחת ביתו של המשיב בלוגנו בשוויץ, הברחה שנעשתה כביכול לסיגלית מכוח הסכם הממון, בחודש יולי 2014. כן מציין המבקש שהמשיב פעל להברחת ביתו בריקו שבאיטליה לידי סיגלית, העברה שבוצעה אף היא בחודש יולי 2014. לטענת המבקש, הברחות נכסים אלו מקימות מעשי פשיטת רגל. לטענת המבקש, ההברחות בוצעו בסמוך למועד מתן פסק הבוררות ומתוך הנחה וידיעה שפסק הבוררות עשוי לפעול נגדו. המבקש, בהיותו מודע למגבלת שלושת החודשים הקבועה בפקודה, טוען כי יש למנות את המועדים מרגע שנודעו לו מעשי המרמה, וזאת בחודש ינואר 2015 ולא ממועד הרישום בפועל של העסקאות. בין היתר טוען המבקש שיש להתחשב בכך שמדובר בנכסים הפזורים ברחבי העולם ואין זו מלאכה קלה להתחקות אחריהם. המבקש טוען כי לא חלפו שלושה חודשים ממועד הגילוי ועד מועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל.
20. המבקש מפנה לסעיף 2 לפקודה וטוען שהמשיב עונה להגדרת "חייב" אשר כנגדו ניתן להגיש בישראל בקשה לפשיטת רגל. המבקש מפנה לסעיף 2 (2) לפקודה וטוען כי לחייב מקום מגורים בישראל, היא הדירה ברח' מאז"ה 3 בת"א (להלן: "הדירה"). לשיטת המבקש, הדירה הייתה רשומה על שם המשיב, לכל הפחות עד ליום 12.11.07. מאוחר יותר הועברה הדירה ע"ש חברה הנמצאת בבעלות סיגלית (ראו הסכם מכר הדירה מהמשיב לחברה שבבעלות סיגלית, הסכן מיום 31/10/07, נספח 7 לתגובת המשיב). המבקש טוען כי, בין היתר לאור חקירות שהתנהלו, הסתבר שהמשיב עושה שימוש בדירה בעת ביקוריו בישראל ובכל מקרה יש לראותה כדירה הנמצאת בשליטתו. עוד מפנה המבקש לסעיף 2(א)(3) לפקודה וטוען כי יש לראות את המשיב כמנהל עסקים בישראל, בין היתר על רקע העובדה שהסכם הפשרה בין הצדדים נחתם בישראל, סך של 65 מיליון ₪ שולם למבקש ע"י המשיב, בחלקו בישראל, הליך המשא ומתן לקראת הסכם הפשרה התנהל בישראל ע"י עו"ד ישראליים ומשכך יש לראות את המשיב כמנהל עסקים בישראל.
21. בכל הנוגע לסמכות השיפוט, מציין המבקש בבקשתו שהצדדים מילאו אחר תניית הבוררות, מקום שניהלו את הבוררות ביניהם וניתן פסק בוררות הקובע שהסכם הפשרה שריר וקיים. לשיטת המבקש, לאחר ניהול הבוררות בפני ה-ICC, נתקבל פסק בוררות על פיו היה על המשיב לשלם למבקש את יתרת סכום הפשרה. המבקש שב וטוען שאין בפי המשיב כל זכות או עילה שלא לבצע את אותו תשלום וכל הטענות המועלות בעניין זה מופרכות וממוחזרות, מכאן שלמעשה כל שנותר הוא לאכוף את ההתחייבות הכלולה בהסכם הפשרה, היא ההתחייבות לביצוע התשלום. לשיטת המבקש, הסכם הפשרה והתניה הכלולה בה אינם מונעים את אכיפת ההתחייבות בכל פורום שהוא, ובכלל זה ביהמ"ש בישראל, בין היתר בדרך של הגשת בקשה לצו פשיטת רגל. המבקש מציין שמוסד ה-ICC אינו מקיים בכלל הליכים של חדלות פירעון או הליכים של הוצל"פ ואין כל מניעה לעשות זאת בפני ביהמ"ש זה בדרך שהוגשה.