טענות המשיב, בתמצית
22. המשיב הגיש כתב התנגדות לבקשה המתוקנת להכרזת פשיטת רגל ולמינוי מנהל מיוחד. המשיב טען שמדובר בבקשת סרק קנטרנית וטורדנית המוגשת בניגוד להוראות הדין והפסיקה תוך שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש. בתמצית טען המשיב שביהמ"ש זה נעדר סמכות עניינית ומקומית לדון בבקשה; שהדין החל על הסכסוך הינו הדין השוויצרי; שהמשיב איננו תושב ישראל, אין לו מקום מגורים בישראל והוא אינו מנהל עסקים בישראל, כך שאינו עונה על ההגדרה של "חייב" בהתאם לפקודה. עוד טען המשיב, שפסק הבוררות לא אושר בישראל או בכל מקום אחר ולפיכך אינו עונה על הגדרה של פסק דין שניתן לאוכפו. המשיב טוען שפסק הבוררות אינו כולל הוראה אופרטיבית כלשהי המורה למשיב לשלם סכום כסף כלשהו למבקש, וגם מן הטעם הזה לא ניתן להורות על אכיפתו בדרך של הליכי פשיטת רגל.
23. המשיב טוען כי בניגוד לנטען ע"י המבקש, תביעתו החלופית בבוררות לתשלום סכום של 140 מיליון דולר (סעד מס' 15), הוא הסכום שטרם שולם עפ"י הסכם הפשרה, נדחתה במפורש בפסק הבוררות ומכאן שקיים מעשה בית-דין בעניין זה. המשיב טוען, שהבקשה לפשיטת רגל הוגשה בשיהוי ניכר וכי ההעברות הנכסים המתוארות בבקשה אינן מהוות "מעשה פשיטת רגל", ובכל מקרה משך הזמן שחלף מביצוע העברות אלו עולה על שלושה חודשים, שהוא התנאי הנזכר בפקודה ל"מעשה פשיטת רגל".
24. אלו הן בתמצית טענות המשיב בתשובה לבקשה. עיננו הרואות, מרבית הטענות הן טענות משפטיות, תוך התייחסות להוראות הסכם הפשרה ופסק הבוררות שניתן, וכן לתנאים שנזכרים בפקודה לצורך הכרזת "חייב" כפושט רגל לבקשת נושה.
תשובת המבקש לתגובת המשיב
25. המבקש הגיש תשובה לכתב ההתנגדות מטעם המשיב והבהיר בסעיף 40 לתגובתו כדלקמן, עמדה עליה הוא חוזר גם בסיכומיו:
"דא עקא, שהמבקש לא טען ואינו טוען גם כיום כי ישנו פסק דין הקובע כי על המשיב לשלם לידיו סך של 140 מיליון דולר בתוספת ריבית, שאם כך היה הדבר היה פותח כנגד המשיב בהליכי גבייה בהוצל"פ או בהליכי פשיטת רגל באמצעות שליחת התראת פשיטת רגל. טענת המבקש היא, כי ישנו הסכם ברור הקובע כי על המשיב לשלם למבקש את יתרת התמורה החוזית בסכום של 140 מיליון דולר בתוספת הריבית ההסכמית וכל טענותיו של המשיב מדוע אינו צריך לשלם התמורה החוזית ו/או מדוע ביטל ההסכם "כדין", נדחו במסגרת הליכי הבוררות תוך שלבסוף נקבע כי ההסכם הינו תקף ועל הצדדים למלא אחר כל התחייבויותיהם על פיו".