- עד כאן באשר לתכליתו הסובייקטיבית של סעיף 25(א) המתוקן. כפי שראינו, תכלית זו מצביעה בבירור על כך שהפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי.
- את הדברים בעניין התכלית הסובייקטיבית, יודגש, הבאנו לעיל בהרחבה, שכן לשיטתנו יש לתת משקל רב לכוונה הסובייקטיבית של המחוקק – כוונה עליה יש ללמוד מדבריו שלו, מבלי להמירם בתבונה חיצונית.
ומכאן – לבחינת התכלית האובייקטיבית של הסעיף המתוקן. בדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, המשמשים כדברי ההסבר לנוסח התיקון שנתקבל לבסוף, עמד המחוקק על השיקולים השונים שעמדו מאחורי התיקון לחוק. עם זאת, כפי שראינו לעיל, הצעת החוק המתוקנת שונה – באופן מהותי – מנוסח התיקון שנתקבל לבסוף; ועל כן, המשקל שיש לייחס לאמור בדברי ההסבר הוא נמוך למדי. ככל שניתן, בכל זאת, ללמוד מתוך דברי ההסבר לענייננו, ניתן לראות כי המחוקק ביקש לקדש, באמצעות התיקון, שני ערכים – והם: רצון הצדדים לחוזה וודאות משפטית. ערכים אלה, למותר לציין, אינם זרים עמנו, והאיזון ביניהם הוא שעומד בבסיסה של השיטה הפרשנית הנוהגת כיום. כך, הכבוד שניתן לרצון הצדדים הוא שהביא את בית המשפט העליון לשנות מ"תורת שני השלבים" ולאמץ תחתיה מבחן חד-שלבי המתיר לצדדים לפרוש לפני בית המשפט מסכת עובדתית רחבה וכוללת כבר בתחילת תהליך הפרשנות, באופן שמאפשר לבית המשפט להשיג תוצאות מדויקות יותר – ולאתר באמת ובתמים את כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה (ראו: עניין אפרופים, בעמ' 301-300; עניין מגדלי הירקות, בעמ' 30-28, 91-90). בדומה, חשיבותו של עיקרון הוודאות המשפטית הוא שהביא את בית המשפט העליון לגדר ולתחם את השיטה הפרשנית, ולקבוע כי לשון החוזה מגבילה את הפרשנות וכי קיימת חזקה פרשנית שלפיה פרשנות החוזה היא זו שתואמת את פשט הלשון (ראו: עניין אפרופים, בעמ' 314-313; עניין מגדלי הירקות, בעמ' 28-26).