שנית, בע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.3.2011), קבע בית משפט זה כדלקמן: "במאמר מוסגר יצוין, כי לאחרונה תוקן סעיף 25 לחוק החוזים (תיקון מס' 2, התשע"א-2011)... היות שהאירועים נושא דיוננו אירעו טרם התיקון, לא ראיתי לבחון את השלכתו על ענייננו, מה גם שכפי שיובהר להלן, אין לומר במקרה דנן שאומד דעת הצדדים עולה בבירור מלשון החוזה" (שם, פס' 10 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן). ייתכן כי בכך ביקש בית המשפט לקבוע כי התיקון לחוק אינו חל על הסכמים שנכרתו לפני כניסתו לתוקף. ייתכן גם אחרת (הן בשל שהדברים נכתבו כהערת אגב ללא ניתוח מעמיק של סוגיית התחולה בזמן הן בשל שבנסיבות אותו עניין ממילא נקבע כי אומד דעת הצדדים לא השתמע במפורש מלשון החוזה). על כל פנים, לנוכח קביעתנו ביחס למשמעות התיקון לחוק, אין אנו רואים צורך להידרש לסוגיה זו.
שלישית, כאשר נגענו בעקרונותיה של הלכת אפרופים, עמדנו כזכור הן על היחס שבין לשון החוזה לנסיבות העניין הן על היחס שבין התכלית הסובייקטיבית של החוזה לבין התכלית האובייקטיבית שלו. התיקון שבוצע בחוק החוזים עסק, כפי שראינו לעיל, רק ביחס שבין הלשון לנסיבות. אי-לכך, ועל מנת שלא יווצר ספק, לעניין היחס בין התכליות לאחר התיקון לחוק – נבקש להדגיש: חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים לחוזה – הוא תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר בלתי-אפשרי לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, יפורש החוזה – בלית ברירה – בהתאם לתכליתו האובייקטיבית, המשמשת כמוצא אחרון (ראו: פס' 15 שלעיל; עניין מגדלי הירקות, בעמ' 29-28; עניין בלמורל, פס' 2 לפסק דיני; עניין אברון, פס' 2 לפסק דינה של השופטת א' חיות).
מן הכלל אל הפרט
- מצוידים באמור לעיל, נשוב ונפנה עתה לבחינת ההסכם שלפנינו. כזכור, הצדדים בענייננו חלוקים בנוגע לשאלה אם הלוואה עומדת מהווה "גמלה" שהמוסד "שילם או משלם... לנפגע בתאונת דרכים". שאלה זו מורכבת למעשה משלוש שאלות משנה: האחת – השאלה אם הלוואה עומדת היא "גמלה" לצורך ההסכם; השנייה – השאלה אם הלוואה עומדת היא סכום שהמוסד "שילם או משלם"; והשלישית – השאלה אם הלוואה עומדת היא סכום שמשולם "לנפגע". נבחן שאלות אלה כסדרן.
- שאלת המשנה הראשונה – האם "גמלה"?: סעיף 2 להסכם קובע כי הגדרת המונח "גמלה" לצורך ההסכם תהא כהגדרת המונח "גמלה" בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ואילו סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין מגדיר "גמלה" כ"שווי הכספי של הגימלאות, להוציא גמלה בעין, שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק [הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953]...". חלק ב' לחוק הנ"ל, שעניינו ביטוח נפגעי עבודה, הוא היום פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (משנת 1995). משאין הלוואות עומדות נכללות בפרק זה של החוק, טוענות המשיבות כי הלוואה עומדת אינה "גמלה" על-פי ההסכם.