מנגד, לטענת המוסד, אין לדבוק בהגדרה שבהסכם, בשל שחברות הביטוח נוהגות לשפותו בגין סכומים רבים שאינם נכנסים להגדרה זו. תחת זאת, יש להחיל על ההסכם – כך לעמדת המוסד – את ההגדרה של המונח "גמלה" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, אשר כוללת לשיטתו גם הלוואה עומדת.
- בעניין זה, אין לנו אלא להסכים עם טענות המשיבות. כאמור, הן במצב המשפטי ששרר טרם התיקון לחוק החוזים הן במצב המשפטי השורר לאחריו, לשון החוזה תוחמת את גבולות הפרשנות. על כן, משקבעו הצדדים, במסגרת סעיף 2 להסכם, כי הגדרת המונח "גמלה" תהא כהגדרתו בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין – לא ניתן לקבל כיום טענה שלפיה יש לקרוא לתוך ההסכם, בדרך של פרשנות, את ההגדרה של המונח "גמלה" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. פרשנות שכזו חורגת ממתחם הפרשנות הלשוני של סעיף 2 להסכם ולא ניתן לקבלה.
אכן, כפי שמציין המוסד, הצדדים נוהגים להחיל את ההסכם גם על תשלומים שלא נכנסים להגדרה של המונח "גמלה" שבהסכם, ואמנם, כלל ידוע הוא כי התנהגות הצדדים להסכם לאחר כריתתו מהווה כלי פרשני רב משמעות, אשר יש בו כדי להעיד על כוונת הצדדים בשעת ההתקשרות ועל האופן שבו הצדדים עצמם הבינו את החוזה (ע"א 376/76 פקיד השומה ירושלים נ' אריזדה, פ"ד לא(1) 436, 441 (1976); ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד מב(1) 286, 292 (1988); בג"ץ 932/91 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מו(2), 430, 438-437 (1992); ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ' עיריית כפר סבא ([פורסם בנבו], 11.6.2008)); אולם, אין בהתנהגות זו כדי לקרוא לתוך ההסכם פירוש החורג ממתחם הפרשנות הלשוני כאמור. לכל היותר, יכולה התנהגות מסוג זה להעיד על כך שנכרת בין הצדדים חוזה חדש או ששונה החוזה הקיים – בין בעל-פה, בין בדרך של התנהגות; ואכן, למעשה, בענייננו, אף כי טענות המוסד נטענות בכסות פרשנית, בפועל טוען המוסד כי הגדרת המונח "גמלה" שבהסכם הורחבה לאורך השנים, בין אם באמצעות הסכמות שבעל-פה ובין אם בדרך של התנהגות (על שינוי חוזה שנערך בכתב באמצעות הסכמות שבעל-פה או בדרך של התנהגות, ועל הנטל הכבד המוטל על הטוען לשינוי, ראו למשל: ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 41-40 (1992); ע"א 901/90 נחמיאס נ' קולומביה סחר ותעשיה בע"מ, פ"ד מז(1) 252, 260-259 (1993); ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ, פס' ל"ג לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין ([פורסם בנבו], 8.7.2009)). עם זאת, גם טענה זו אין לקבל, שכן אף שהוכח כי ההגדרה אכן הורחבה עם השנים, כך שהצדדים אינם דבקים עוד בהגדרה ה"צרה" שבהסכם, לא הוכח כי הצדדים ביקשו להחיל הרחבה זו גם על הלוואות עומדות; ובפרט: אף שחברות הביטוח שיפו לאורך השנים את המוסד, לפי הוראות ההסכם, בגין סכומים רבים שאינם עונים על ההגדרה של המונח "גמלה" שבהסכם, הרי שהן לא שיפו אותו – ועל כך אין חולק – בגין הלוואות עומדות. יתר על כן, כפי שקבע בית משפט השלום, עד לשנת 2004 (ואולי מעט קודם לכן), המוסד כלל לא דרש מחברות הביטוח שיפוי מסוג זה.