לעתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראייה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראייה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב.
אשר על כן, משלא עמד המוסד בנטל הנדרש על מנת להוכיח כי סכומי ההלוואות העומדות "משולמים" מתוך תקציבו – יש לומר כי גם מטעם זה המוסד אינו זכאי לשיפוי, מכוח ההסכם, בגין הלוואות עומדות. אף-על-פי-כן, כאמור, למען שלמות התמונה, נמשיך ונבחן גם את שאלת המשנה השלישית.
- שאלת המשנה השלישית – "לנפגע"?: כזכור, הלוואה עומדת אינה מועברת בפועל לידי המוגבל בניידות, אלא מנוכה היא מסכום המיסים שרוכש רכב רגיל היה חב בו במכס. אי-לכך, סבורות המשיבות כי סכומי ההלוואות העומדות אינם סכומים שהמוסד "שילם או משלם... לנפגע". אין בידינו לקבל פרשנות זו. לשון הסעיף "סובלת" הן פירוש שלפיו תשלום "לנפגע" הוא אך ורק תשלום המשולם באופן ישיר לנפגע, הן פירוש שלפיו גם הטבה שניתנת למוגבל בניידות בעקיפין, בדרך של תשלום לצד שלישי, מהווה תשלום "לנפגע". משהצדדים נוהגים להחיל את הוראות ההסכם על מספר לא מבוטל של גמלאות אשר אינן ניתנות במישרין לנפגע (דוגמת גמלת שירותים מיוחדים וגמלת סיעוד), ברור כי אין הם מתנים את תחולת ההסכם בדרך שבה ניתנת ההטבה לנפגע.
אף-על-פי-כן, לאחר שקבענו כאמור כי הלוואה עומדת כלל אינה "גמלה", כהגדרתה בהסכם, וכי המוסד לא עמד בנטל הנדרש על מנת להוכיח שההלוואות העומדות משולמות מתוך תקציבו, אין לקביעה זו כל נפקות מעשית. מן הבחינה המצרפית של שלוש שאלות המשנה עולה כי הלוואה עומדת אינה "גמלה" שהמוסד "שילם או משלם... לנפגע בתאונת דרכים", ומשכך אין ההסכם מקנה למוסד את הזכות לדרוש שיפוי בגין סכומים העומדים לזכות נפגעים כהלוואה עומדת לרכישת רכב.
- חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בהתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם. על התנהגות זו עמדנו לעיל, בהקשרים שונים. ראשית, לעניין השאלה אם הלוואה עומדת היא "גמלה", עמדנו, מחד גיסא, על כך שהצדדים החילו את הוראות ההסכם גם על תשלומים החורגים מן ההגדרה שבהסכם, ומאידך גיסא, על כך שחברות הביטוח לא משפות בפועל את המוסד בגין הלוואות עומדות ועל כך שאפילו המוסד עצמו נמנע מלדרוש שיפוי בגין הלוואות עומדות עד לשנת 2004 לערך. שנית, לעניין השאלה אם המוסד "שילם או משלם", עמדנו על כך שחברות הביטוח משפות את המוסד, לפי הוראות ההסכם, בגין סכומים המוענקים לנפגעים כקצבת ניידות, אשר אף היא – בדומה להלוואה עומדת – ממומנת באופן מלא על-ידי אוצר המדינה. שלישית, לעניין השאלה אם הלוואה עומדת משולמת "לנפגע", עמדנו על כך שהמוסד מקבל בפועל שיפוי בגין תשלומים רבים שאינם ניתנים במישרין לנפגע. בכל אלה היה כדי לתרום – כל נסיבה בהקשר הרלוונטי לה – לאיתור אומד דעתם של הצדדים ביחס לכל אחת משאלות המשנה.