בנוסף, מקובלת עלי עמדתו של השופט א' ריבלין לפיה אין שוני מהותי בין הגישה הפרשנית שהותוותה בחוות דעתו, אליה כאמור אני מצטרף, לבין הגישה הפרשנית אותה אימץ חברי השופט נ' הנדל. אף לטעמי, בסופו של יום, שתי הגישות יביאו לתוצאות דומות.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
- דעתי כחבריי כי דין הערעור להידחות. כך בין אם התיקון לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") חל בצורה רטרואקטיבית, בין אם לאו. אין מקום להתערב בממצא העובדתי של בית משפט השלום, אשר אומץ בערעור על ידי בית המשפט המחוזי, בדבר התנהגות הצדדים במשך תקופה של כעשרים וחמש שנה, כבסיס לעמוד על כוונתם המשותפת. נדמה שאף אם היה מקום לפרש את החוזה באופן אחר, ניתן להגיע לתוצאה דומה לנוכח קיומו של חוזה חדש הנלמד מהתנהגות הצדדים במשך כרבע מאה.
חברי המשנה לנשיאה א' ריבלין, התייחס למשמעות תיקון חוק החוזים (חלק כללי)(תיקון מס' 2), התשע"א-2011 (להלן: "התיקון"). הוא הקיף את הנושא גם על סמך התפתחות הפסיקה דרך פסק דין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995)) ופסק דין ארגון מגדלי הירקות (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006)). ברגיל, הואיל ופסק הדין האחרון בעניין ארגון מגדלי הירקות ניתן בהרכב מורחב של תשעה שופטים, לא היה מקום לכאורה להידרש לעניין. כך או כך, מתקיימת נסיבה חדשה. כיום נדרשת ההתייחסות לכללי פרשנות החוזה לנוכח תיקון החוק. רוצה לומר – עסקינן בפרשנות של סעיף חוק אשר לא היה קיים במועד מתן פסקי הדין האמורים. לכן, ובשל ההיבט העקרוני בעניין, אביע את דעתי ברמה הכללית.
אומר כבר עתה, שכללים רבים שצוינו על ידי חברי המשנה לנשיאה, מקובלים עלי. עם זאת, קיים גם שוני בגישותינו למספר היבטים בעניין, ודאי בדגשים, ואף ביחס למבחנים המשפטיים דרכם ניגש השופט למלאכת הפרשנות. ישנה חשיבות, כפי שעולה מחוות דעת חברי, בהצבת כללים בבוא בית משפט לפרש את החוזה. יש לשאוף לפתח ככל הניתן אמות מידה, כפי שנהג המשנה לנשיאה. ארשה לעצמי להוסיף כי עמדת חברי נראית לי כאפשרות פרשנות לגיטימית על פי לשון התיקון, אם כי אף הוא הסכים כי הפרשנות המוצעת על ידו סוטה במידה כזו או אחרת מפשוטו של לשון הסעיף (ראו סעיף 20 לחוות דעתו). לטעמי, התיקון נועד לשנות את המצב הקיים, לא רק לשמור עליו. התיקון נולד בשל הסתייגות מהמצב הקיים, בין אם הסתייגות זו מוצדקת ובין אם לאו (וראו בפסקה 13 לפסק דינו של חברי, המתייחס לביקורת האקדמית ולביקורת קהיליית המשפטנים). התיקון - תחילתו ברצון לשנות שינוי רחב ללא סייג, וסופו בפשרה, הכוללת שינוי, בין משתתפים שונים בהליכי החקיקה, כפי שיובהר בהמשך. זוהי אגב, דרכם של חוקים רבים. כנגזרת, הדגש מושם על התיקון ותכליתו. התיקון הוא נקודת המוצא, ועל כן אתמקד בו. בחינת התיקון כפי שנחקק בסופו של הליך מגלה אימוץ חלקי של המצב הקיים, לצד שינוי במצב זה.