אינני מתעלם מהאירוניה שעסקינן בלשונו של חוק ובתכליתו, ביחס לתכליתו של חוזה ולשונו. "מלאכות הפרשנות" שונות זו מזו (וראו דברי המשנה לנשיא מ' חשין בעניין מגדלי הירקות, עמוד 57). בבואנו לפרש את התיקון מושא הדיון, הפשרה שהתגבשה מגשימה מספר תכליות. כדי לעמוד על התוצאה בפועל נכון יהיה לבחון את מילות התיקון ומבנהו.
- אפתח בהשוואת סעיף 25 בנוסחו לפני התיקון ולאחריו. סעיף 25 (א) כלשונו בטרם תיקון החוק :
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות" .
סעיף 25 כלשונו היום קובע :
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
...
(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".
סעיפים ב' ג' ו-ד' נותרו על כנם לאחר התיקון, ואינם רלוונטיים לדיוננו. עולה כי קיימים ארבעה שינויים בין סעיף 25 לפני התיקון ולאחריו. שוני אחד – אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה לעומת התיקון – אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה. שוני זה כנראה טכני ועניינו דיוק דקדוקי. השינויים הנוספים במילות הסעיף – מבחן חד שלבי תחת מבחן דו שלבי; הוספת סעיף (ב1) וההתייחסות לראשונה ל"לשון החוזה" – הינם בעיניי מהותיים ויזכו להתייחסות בהמשך.
- לגישתי, התיקון מציג תשעה כללים המתווים את דרך פרשנותו של חוזה: א. מעצב ולא מנסח; ב. מבחן חד שלבי; ג. הבכורה שברישא – לחוזה או לנסיבותיו?; ד. "משתמע במפורש מלשון החוזה" – הכיצד?; ה. ניהול משפט בפרשנות חוזה – "סדרי דין" ו"ראיות"; ו. יישום הסיפא; ז. סיכום ביניים - שני כללי הכרעה או שני סוגים של חוזים; ח. כוונה ותכלית, סובייקטיבית ואובייקטיבית; ט. התכלית האובייקטיבית – משמעותה בדיני החוזים. אדון בכללים אלה כסדרם.
א. מעצב ולא מנסח – סעיף (ב1)
נקבע בתיקון שחוזה הניתן לפירושים שונים - ולצד אחד עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו "עדיף על פירוש לטובתו". ודוק, "מעצב" ולא "מנסח". נדמה שמנסח יהא בגדר מעצב, אך לא בהכרח ההיפך. ייתכן מצב בו ראובן מעצב את תנאי החוזה, אך הוא ושמעון ביחד ניסחו אותו. אף ייתכן מצב נוסף בו ראובן ושמעון מעצבים את תנאי החוזה, אך ראובן הינו המעצב העיקרי, וגם אז, כאשר קיימות מספר אפשרויות פרשניות, יועדף פירוש החוזה לטובת שמעון. המונח "מעצב" נבחר על אף הפסיקה שהתוותה את העיקרון של פרשנות לרעת "המנסח". עקרון זה היה מושרש היטב בפסיקה עוד בטרם התיקון ואף עוד בטרם חקיקת חוק החוזים (ראו למשל : ע"א 30/49 לונדון אינשורנס חברה לביטוח בע"מ נ' וינברג, פ"ד ה 24, ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד (1) 813, ע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70). כלל "המעצב" חשוב כפי שהיה חשוב כלל הפרשנות לרעת המנסח.