ב. מבחן חד שלבי
כזכור, כפי שציינו חבריי המשנה לנשיאה והשופט ס' ג'ובראן, אחד מחידושי הלכת אפרופים הינו ביטול תורת שני השלבים. על אף שבמבט ראשון יש לפרש את סעיף 25 בנוסחו לפני התיקון ככזה המציג שני שלבים – תחילה "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה" ובשלב השני, כאשר אומד הדעת אינו משתמע – "מתוך הנסיבות" - נפסק בעניין אפרופים כי יש להיעזר בכל מקרה הן בחוזה והן בנסיבותיו החיצוניות. ברישא של התיקון נבחרה האפשרות האחרונה, לפיה: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין" (להלן: "הרישא"). לשון הסיפא - "ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (להלן: "הסיפא"), משמעותה והקשר שבינה לבין המבחן החד שלבי - יידונו בהמשך.
ג. הבכורה שברישא – לחוזה או לנסיבותיו?
הרישא של סעיף 25 מחייבת פירוש החוזה על פי אומד הדעת כפי שזה משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. מה כוחם היחסי של מקורות אלה? ישנן שלוש אפשרויות. האחת - אין הירארכיה מובנית בתחרות שבין המשתמע מתוך החוזה לבין העולה מתוך הנסיבות, ואין לאחד יתרון מובנה על השני. המשותף לאפשרות השנייה והשלישית הוא שתינתן עדיפות מסוימת לאחד או לאחר. האפשרות השנייה נותנת בכורה לנסיבות מקום בו לשון החוזה אינה ברורה. האפשרות השלישית מבכרת את החוזה על פני הנסיבות.
על מנת להשיב לשאלה שהוצגה, יש ראשית לדון בשני היבטים. הראשון הינו קונקרטי. חוזה חוזה ונסיבותיו, חוזה חוזה ולשונו. בפרשנות כל חוזה ישנם נתונים משתנים. בהקשר זה יש לזכור כי בתיקון, הוצגה הסיפא כנבדלת מהרישא. כלשון הסיפא: "ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (ההדגשה אינה במקור). משמע, הסיפא באה ללמד את כלל הלשון המפורשת. הרישא אינה מתמקדת במצב זה, אלא בסל המקרים האחרים, בהם לשון החוזה אינה מפורשת. למשל: 1. אומד הדעת משתמע מתוך החוזה – אולם לא במפורש; 2. אומד הדעת אינו משתמע כמעט בכלל מתוך החוזה. כמובן, ייתכנו מצבי ביניים בין מקרים אלה. משקלם היחסי של הנסיבות ושל תוכן החוזה יהא תלוי במקרה המסוים. בכל מצב, ייבדקו שניהם. חוזה אשר לשונו נוטה לפירוש מסוים, תזכה הלשון למשקל ייתר בפירוש החוזה מאשר חוזה שלשונו אינה ברורה. הוא המצב באשר למשקלן של הנסיבות. ברובד הראשון, רצוי אפוא שלא לקבוע כלל אחד של הירארכיה לכל המקרים. המקרה הקונקרטי על פרטיו הייחודיים מעצב את כוחו של כל גורם.