ד. "משתמע במפורש מלשון החוזה" – הכיצד?
- יש לפנות עתה לסיפא שבסעיף 25. וזו לשונה:
"ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
לשון הסיפא מעוררת שאלות של פרשנות, דיני ראיות וסדרי דין, במובן ניהול המשפט, אלה יידונו עוד בהמשך. ברם, תחילה יושם לב לכך כי הסעיף מניח שישנם מקרים בהם לשון החוזה ברורה דיה, שאומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש ממנה. הנחה זו נוקטת עמדה בשאלה: האם ישנן מילים ברורות?
אמנם, לשאלה האמורה גישות שונות. בפילוסופיה דנו והרחיבו במשמעות הכללית והרחבה של המחלוקת – עד כמה מילים הן ברורות. בעניין זה, די להפנות להוגה לודוויג ויטגנשטיין, אשר חי באנגליה במאה הקודמת. הוא ממפתחי "פילוסופית השפה" באסכולה האנליטית הדוגלת בשימת דגש מרבי על הגדרת ופירוש מושגים לשם מענה על שאלות יסוד. ויטגנשטיין תיאר את השאיפה להבנה כ"מרוץ נגד מחסומי הלשון". דהיינו, מילים אינן ברורות וזקוקות לפרשנות. גישה זו אף מרחיקה לכת ומציגה את העמדה לפיה מושגים רבים אף אינם ניתנים לפרשנות, והשיח לגביהם חסר משמעות. הפרשנות נדרשת, אך ידה אינה משגת. לעומת זאת, קיימות אף גישות פילוסופיות אחרות. טול למשל את הפרגמטיזם האמריקאי של ג'ון דיואי, בן אותה תקופה. על פי אסכולה זו, ההשקעה אינה בהגדרת המונח העומד לדיון ופרשנותו, אלא בחינת התוצאות המעשיות של השימוש במונח. השאלה העומדת לדיון אינה אם המילה ברורה, אלא איך היא משפיעה מבחינה פרגמטית. עיסוק כזה מניח שקיימת הבנה מוסכמת לגבי פרשנות המילה. ובכל מקרה אין להתרכז בהיבט זה של העניין, אלא יש לבחון את התועלת שבפרשנות ובהשפעתה על האדם.
ואולם, נראה כי בשדה המעשה, שהוא עניינו של המשפט, ניתן להכיר בקיומן של מילים ברורות במסגרת חוזים בין צדדים. דוגמאות תובאנה בהמשך. ברמה המופשטת יותר, דעתי הינה שקביעת המחוקק, לפיה אומד דעתם של הצדדים עשוי להשתמע במפורש מלשון החוזה, ראויה היא. הלשון יכולה להיות מפורשת. לגישתי, קבלת עמדה לפיה אין מילים ברורות, הכל זקוק לפרשנות והבנת הנשמע או הנקרא אינה אלא סוג של אינטואיציה, במקרה הטוב, גוררת עימה מסקנות נוספות. עלולים אנו להגיע לתוצאה בגדרה שני אנשים אינם יכולים להבין האחד את השני, עד שיווצר צורך בפניה לגורם שלישי שייעץ, יגשר, יפשר או יכריע מה הסכימו ביניהם. השיחה, הכתיבה והתקשורת נדונו לכישלון. כדי להמחיש את הדבר, נפנה לתחום המשפטי של פסקי דין והחלטות. נכון, ישנם פסקי דין שאינם ברורים וזקוקים להבהרות, אולם אין להתעלם מכך שישנם פסקי דין והחלטות בעלי חלקים אופרטיביים ברורים דיים, המאפשרים לצדדים לדעת כיצד עליהם לנהוג על פי ההכרעה הכתובה.