להלן תוצגנה דוגמאות מספר, השונות זו מזו, אולם בכל אחת מהן משתמע אומד דעתם של הצדדים מהלשון. הדוגמא הראשונה: ראובן ושמעון עורכים חוזה, לפיו ייקנה הראשון מהאחרון את ביתו ברחוב הצבי 5 בקרית אונו תמורת 300,000 ₪. החוזה ברור ופרשנות הלשון מובנת לכל; הדוגמא השניה: מקרה בו גבר מציע לאישה נישואין, והיא משיבה: "כן". דוגמא זו מצביעה על מקרה בו ההקשר הפנימי של הדברים בעל משקל. דהיינו, רצינות הנושא מאירה באור ברור את משמעות התשובה; דוגמא שלישית: אדם ייכנס למסעדה כשרה בשרית בארצות-הברית, יזמין "Hot-Dog", ובקשתו תתקבל מבלי שבעל הבית עומד בסכנה של איבוד רשיון הכשרות. נכון, שבקשה כזו לא בהכרח הייתה מובנת לבעל פונדק במאה ה-13, אך משמעות המונח שלא על פי הפשט מוכרת לחברה כולה. דוגמא רביעית, מורכבת יותר, היא במצב בו אדם נכנס למפעל המוכר משאיות ומבקש לרכוש "סוס ועגלה", ברור שאין הוא מתכוון לסוס ולעגלה באופן מילולי. אמנם נכון, הדבר ברור לעוסקים בתחום, לפיו "סוס ועגלה" הינם כינויים לחלקי המשאית לרבות הנגרר. ברם, אין הדבר משנה את המצב במסגרתו המילים ברורות לצדדים ואומד דעתם משתמע מהן.
עולה שכל הדוגמאות עונות על מבחן הסיפא – אומד הדעת משתמע מלשון החוזה. מסקנה זו עשויה להיות מיידית כבדוגמא הראשונה - מכירת הדירה, או עשויה להתבהר לאחר הבאת ראיות-נסיבות כגון בדוגמה הרביעית – המשאית והנגרר. קורה שהלשון מפורשת לאחר בדיקת ההקשר והנסיבות. למשל כאשר קיים קוד-דיבור בענף מסוים או בין שני אנשים שערכו חוזה ביניהם. תכלית התיקון תומכת בתוצאה לפיה יותר לצדדים להגיש ראיות, גם אם לשונו של החוזה מפורשת. לשון אחר, על מנת לגבש מסקנה אם הלשון מפורשת, יהא צורך לעיתים להציג ראיות. אין בכך לגרוע מהאפשרות שבית המשפט יגיע למסקנה שהלשון ברורה ומפורשת בין הצדדים מנקודת מבטם ואומד דעתם. זה הפער בין הצדדים לחוזה, לבין הפרשן השופט, אשר קובע אם הלשון משתמעת אם לאו. על פער זה עשוי בית המשפט להתגבר דרך הבאת ראיות. כמובן, הדוגמאות עשויות להיות מורכבות יותר מאלה שהובאו, אך השאלה המשפטית המכרעת נותרת בעינה.
ו. יישום הסיפא – "משתמע במפורש מלשון החוזה"
יודגש שוב מבנה הסעיף. החוק קובע ברישא שאומד דעתם של הצדדים - הוא הבסיס לפרשנות – ייקבע כפי שהוא משתמע מהחוזה ומהנסיבות. ואולם - וכאן החידוש והאבחנה - מצב בו הלשון מפורשת, והנחת החוק שיש מצב כזה, כי אז הלשון היא הקובעת. פנייה לנסיבות מופיעה ברישא, אך לא בסיפא. צוין לעיל שאחד השינויים שהביא עימו התיקון הוא השימוש במונח "לשון החוזה" תחת הסתפקות במילה "חוזה". ושוב, זאת במסגרת הסיפא בלבד. בהקשר זה, המונח "לשון החוזה" מבליט את הממד המילולי בבדיקת החוזה. אמנם, השופט אינו בלשן גרידא, אך אחד מכלי עבודתו הם המילים המופיעות בחוזה שנערך בין הצדדים. לשון החוזה מהווה את עובדות המקרה וכן את התשתית דרכה סיכמו הצדדים את כוונתם המשותפת. תשתית זו יש לבדוק ולברר. היעד בסעיף 25 הוא לעמוד על אומד דעתם וכוונתם המשותפת, והסיפא מתווה את הדרך בהתקיים לשון מפורשת. התיקון מעניק אפוא מעמד בכורה ללשון החוזה, מקום שהיא ברורה.